מי נקרא גדול
(פרשת וישלח – מאימתי ילד נחשב לגדול)
הרב בן ציון אלגאזי שליט"א – ראש המכון
בפרשת וישלח אנו לומדים דין גדלות של קטנים. אנו רגילים לומר שגיל בר מצוה, דהיינו שלש עשרה שנים בילד, מחוייב במצוות, אבל הלכתית יש סימן נוסף לחיוב והוא הנקרא סימני בגרות, ע"י שני שערות.
המקור לדין גדלות נלמד משמעון ולוי בפרשה, בראשית פרק לד:
(כד) וַיִּשְׁמְעוּ אֶל-חֲמוֹר וְאֶל-שְׁכֶם בְּנוֹ כָּל-יֹצְאֵי שַׁעַר עִירוֹ וַיִּמֹּלוּ כָּל-זָכָר כָּל-יֹצְאֵי שַׁעַר עִירוֹ;
(כה) וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים וַיִּקְחוּ שְׁנֵי-בְנֵי-יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֲחֵי דִינָה אִישׁ חַרְבּוֹ וַיָּבֹאוּ עַל-הָעִיר בֶּטַח וַיַּהַרְגוּ כָּל-זָכָר;
במשנה (מסכת אבות פרק ה משנה כא) מצינו: "הוא היה אומר בן חמש שנים למקרא בן עשר למשנה בן שלש עשרה למצוות". רש"י על המשנה הנ"ל ביאר את הגילאים השונים:
"בן שלש עשרה למצות. דכתיב איש או אשה אשר יעשו מכל חטאות האדם וגו' ואינו קרוי איש עד שהוא בן שלש עשרה וכדאשכחן התם ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה ואז היה לוי בן שלש עשרה שנה כשתחשוב ב' שנים שעשה יעקב בבית אל. נ"א בן שלש עשרה למצות דמי שהביא שתי שערות בא לכלל מצוות דאורייתא דהלכה למשה מסיני היא ושיערו חכמים הבאת שתי שערות לשלש עשרה שנה לפיכך מכניסין אותו לקיים מצוות ומאותו זמן ואילך מסתמא מחזקינן ליה בשתי שערות כדין רוב תינוקות אבל היכא דידעינן ליה בבירור דאכתי לא מייתי ב' שערות לשלש עשרה אינו נזקק למצוות מן התורה אלא בחינוך מדרבנן בעלמא דמחנכי ליה לרביא כבר שית כבר עשר דמדאורייתא ממתינן ליה עד עשרים שמא יביא שתי שערות ואם הגיע לעשרים ולא הביא גלי אנפשיה דסריס הוא דסריס אין לו שתי שערות וחייב בכל מצוות ובכל עונשים שבתורה והיינו דקתני לקמיה בן עשרים לרדוף דמאחר שבא לכלל עשרים היו רודפין אותו ב"ד לרדותו מכת מרדות דרבנן כדי להביאו לייסרו בכל מיתות ועונשין האמורין לא שנא הביא ולא שנא לא הביא ומעשרים ואילך חשיב ליה קרא כגברא בעלמא דכתיב מבן כ' שנה ומעלה:"
הפוסקים חקרו האם השערות הם סיבה או סימן. קובץ שיעורים (פסחים אות ב):
"ב) [דף ב ע"א] דעד צאת הכוכבים יממא. ויש לחקור בהא דמצאת הכוכבים הוי לילה אם הכוכבים עצמן הן הלילה או שאין הכוכבים אלא סימן וראי' שהוא לילה. ונ"מ למ"ש בשיטה ב"ב נ"ו דמשו"ה בשתי כיתי עדים המעידים כל כת על שערה אחת מיקרי חצי דבר משום דהשערות עצמן הן הגדלות אבל בעדי חזקת ג"ש החזקה אינה אלא ראיה שהיא שלו".
עוד יש לדון מה הביטוי לילד שנעשה גדול הלכתית: האם שתי השערות הנדרשות מורות על בשלות בדעת או התפתחות הגוף. חקר בזה הקובץ שיעורים, אך נראה שזה שני דינים, גם גדלות בדעת וגם גדלות בגוף.
להלכה אנחנו פוסקים כך (שולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכות השחר ושאר ברכות סימן נג סעיף ו):
"אין ממנין אלא מי שנתמלא זקנו מפני כבוד הציבור אבל באקראי משהביא שתי שערות יוכל לירד לפני התיבה ובלבד שלא יתמנה מפי הצבור או מפי שליח ציבור הממנה אותו להקל מעליו להתפלל בעדו לעתים ידועים".
ולדברי הביאור הלכה (אורח חיים סימן נג סעיף ו ד"ה אבל, ובסעיף י"ב ד"ה אין ממנין) גם באקראי אין להקל, אלא כשאין אחר שנתמלא זקנו או בן עשרים. אמנם כבר נתפשט המנהג להקל באקראי אפילו אפשר למצוא אחר שנתמלא זקנו, ובתפילת ערבית ודאי אפשר להקל בזה, ויש הרוצים לומר שלענין תפילת המוספין אין לשלוח כלל לפני העמוד נער שלא נתמלאו לו עשרים שנה, שעל פי דברי הירושלמי (פ"א דשקלים) אין ממשכנין אותו לשקלי ציבור שמהם היו קונין קרבנות המוספין, אמנם למעשה פסקינן שאין חשש להקל בזה.
ובביאור הלכה (שם, ד"ה יוכל) בשם הפמ"ג שאפילו יתום בתוך שנת אבלותו על אביו או אמו לא ירד לפני התיבה בקביעות אם לא נתמלא זקנו, ורק לענין תפילת ערבית יש להקל אפילו בקביעות כיון דאין חזרת הש"ץ וכו', ובכמה מקומות נוהגין להקל בזה לתת לאבל להתפלל לפני העמוד כל התפילות כל י"א חודש כשהוא בן י"ג שנה ואילך אף שלא נתמלא זקנו.
בישיבות קטנות שרוב המתפללים נערים שלא נתמלא זקנם, פשוט שאין חשש לגשת ש"ץ שלא נתמלא זקנו, אפילו בקביעות, אם הוא בן י"ג שנה, אפילו לא הביא ב' שערות.
אבל קודם י"ג שנה אין המנהג להקל בשום עדה וקהל בישראל, ואף לא לתפילת ערבית, ואין לשנות. ואלו שעושים כן, אין לציבור לשתף פעולה, ואין לענות אמן וברכו אחרי הקטן.
(כסלו, תשע"ח)