סעודת שבע ברכות
(פרשת ויצא – סעודת שבע ברכות)
הרב בן ציון אלגאזי שליט"א, ראש המכון
בכל שבעת ימי המשתה מברכים ברכות הנישואין, הן בסעודה הראשונה שאחר החופה והן בסעודות שלאחריה, כמבואר בשולחן ערוך (אבן העזר סב, ה): "מברכין ברכת חתנים בבית חתנים אחר ברכת המזון, בכל סעודה וסעודה שאוכלין שם". נכנסו החתן והכלה מבעוד יום אך התייחדו בלילה שלאחר החופה - מתחילים למנות את שבעת ימי המשתה משעת החופה, גם לשיטת הספרדים שאין עושים חדר ייחוד מיד לאחר החופה.
רבים וטובים המגיעים לשמח חתן וכלה אינם נשארים עד לסיום החתונה שאז מברכין ברכת המזון ברב עם. האם הם התחייבו בשבע ברכות בעצם אכילתם מסעודת חתנים? בשו"ת מנחת יצחק (ב, מג) חידש, שהחיוב הוא רק למי שסיים את הסעודה יחד עם הזוג, וסיכם את דבריו בשו"ת ציץ אליעזר (יא, פד): "מי שיש לו ענין נחוץ יוכל ללכת לפני גמר הסעודה בלי שישמע ז' ברכות. ונימוקיו בזה המה, דהמצוה הוא למי שהוא בגמר סעודה אבל אין חיוב להמתין עד גמר הסעודה, וראי' לזה מדחזינן בש"ס ופוסקים ושו"ע דאסרו בפירוש קודם ברכת זימון ובברכת חתנים סתמו ולא פירשו שיש איסור בזה לילך קודם ברכת חתנים. ועוד הוסיף להסתמך על מה שמבארים דבזה"ז עיקר שמחה רק חד יומא, ורק ממנהג מברכין ז"ב כל ז' וא"כ כיון דהמנהג היום שלא לומר רק בסוף כל הסעודה ומי שיש לו ענין נחוץ וא"א לו להמתין על הגמר בשעה מאוחרת בלילה הולך לדרכו יש לו על מי לסמוך".
נחלקו הפוסקים האם מברכים את שבע הברכות כאשר הסעודה אינה נעשית בבית החתן והכלה, אלא בבית אחרים או באולם. ומצינו בזה שלש דעות בפוסקים, שיטת הריטב"א: מברכים רק את הברכה השביעית - 'אשר ברא'. הרמב"ן והרשב"א סוברים שאפילו ברכת 'אשר ברא' אין מברכים אם אין הסעודה בבית החתן. אך רוב הפוסקים סוברים שמברכים את כל השבע ברכות בכל מקום שעושים סעודה לכבוד החתן והכלה. הגר"ע יוסף והגר"מ אליהו זצ"ל סוברים שלספרדים מברכים רק ברכת 'אשר ברא' ותו לא.
פעמים רבות קורה, שמכבדים רבנים ספרדים בברכה הגם שהסעודה לא מתקיימת בבית חתנים, האם רשאים לברך? כתבו כמה מגדולי הפוסקים שיש להקל. הרב חיים דוד הלוי כתב בתשובה שמרן הביא דין זה בשם 'יש אומרים' משום שבב"י הביא דברי הר"ן, לפיהם מברכים בכל אחד מבתי החתונה, והיות והר"ן מסתייג מדברי התוס' בחר השו"ע לא לסתום כשיטת התוס', אלא לכתוב 'יש אומרים'. ובימינו, שאין כלל קביעות למקום החתן והכלה, הרי זה כאילו הותנה מראש שכל מקום בו יסבו החתן והכלה לסעודה הוא מקום החופה, ואפילו מרן יסכים לכך, שאם לאו כן, הרי ביטלנו לגמרי ברכת חתנים בז' ימי המשתה.
גם הרב יוסף משאש פסק בשו"ת שלו שמברכים היום אף שלא בבית חתנים. ובשו"ת יביע אומר (חלק ו, אבן העזר, סימן ט) כתב: "אף לפי מה שכתב בשו"ת הסבא קדישא מהרש"א אלפנדארי הנד"מ (סי' כח) שא"צ שכל העשרה יאכלו פת, אלא כל שמקצתם אוכלים פת, מצטרפים לעשרה לברכת חתנים, ע"ש, מ"מ כשהחתן או הכלה שהם עיקר הסעודה אינם אוכלים פת, מסתברא שאין לברך ז' ברכות. ולא יהא אלא ספק, הא קי"ל סב"ל. ומיהו אם היתה הכלה שם בסעודה ואכלה עמהם, והלכה לפני שברכו בהמ"ז וז' ברכות, יש לסמוך על האחרונים הנ"ל ולברך ז' ברכות. ומסקנא דדינא כי מה שנהגו להביא הכלה אצל החתן לשמוע שבע ברכות, הוא מנהג יפה, ויסודתו בהררי קודש, ונכון מאד לעשות כן. אבל אין זה לעיכובא".
יתן ה' ונשמע תמיד קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה.
(כסלו, תשע"ח)