שתה וגם גמליך אשקה
(פרשת חיי שרה - חיי מי קודמים?)
הרב בן ציון אלגאזי שליט"א, ראש המכון
בפרשת השבוע, אליעזר מבקש מרבקה: "הגמיאיני נא מעט מים" (בראשית כד, יז), והיא משיבה, שתה וגם גמליך אשקה. רבקה מקדימה את אליעזר לפני בעלי החיים.
בדין קדימה בשתיית מים מצינו את הסוגיא המפורסמת במסכת בבא מציעא (דף סב עמוד א): שניים שהיו מהלכין בדרך, וביד אחד מהם קיתון של מים. אם שניהם שותים, שניהם מתים (כיוון שאין המים מספיקים לשניהם), ואם שותה אחד מהם, יגיע בשלום למקום ישוב.
דרש בן פטורא: "מוטב שישתו שניהם וימותו ואל יראה אחד מהם במיתתו של חברו". לעומתו בא ר' עקיבא ולימד: "וחי אחיך עמך חייך קודמים לחיי חברך".
רוב הפוסקים הכריעו כדעת רבי עקיבא, אך יש מי שהסתפק כמי נפסק להלכה (מפרשים בדעת הרמב"ם).
בפירוש דעת ר' עקיבא מצינו חילוק, יש הסוברים שבעל המים חייב להציל את עצמו קודם, שכן אין הוא הבעלים על גופו ואינו רשאי לוותר על חייו לטובת האחר, כאשר נקבעה הלכה שחייו קודמים לחיי חברו, אך יש מי שנקט בדעת ר' עקיבא שבעל המים רשאי לשתות בעצמו אבל כמו כן רשאי לוותר על המים כדי להציל את חברו, אך בתנאי שאחד מהם ינצל. יש אף מי שכתב לשיטה זו, שאם החמיר על עצמו ומסר נפשו כדי להציל את חברו, הרי הוא קדוש וחסיד.
הפוסקים שדנו בסברת בן פטורא הציעו, שלדעתו אין להבדיל באופן עקרוני בין חיי שעה לחיי עולם, שכן ערך האדם הוא מוחלט ולא תלוי באורך החיים, ואין להפעיל כל שיקול כמותי בהעדפת החיים, בן אם מדובר בכמות האנשים או באיכות האנשים או באורך חייהם. לכן, כאשר בעל המים מחלק את המים בין שניהם, הרי ששניהם יחיו חיי שעה ויתכן ויצליחו להגיע למקום יישוב או שיזדמנו להם מים ושניהם יחיו. מה שאין כן אם ישתה האחד לבדו, גדלים הסיכויים שחברו ימות והאחד בלבד יחיה.
אך להלכה נפסק כר' עקיבא, שחיי עולם של האחד עדיפים על פני חיי שעה של השני (הגם שבשבת מחללים בפיקוח נפש גם בשביל חיי שעה).
לכן, יש שטענו בשיטת בן פטורא שאם המצב יהיה שהאחד וודאי ימות גם לדעתו, לא צריך בעל המים להתחלק עם חברו. ויש שדייקו מדבריו שכתב "מוטב" שישתו...שגם לדעתו אין זה חיוב להתחלק במים אלא מידת חסידות היא. יש שחידשו בדברי בן פטורא שכל דינו הוא דווקא בשני אנשים גדולים המהלכים יחדיו, אבל אם האחד גדול והאחד קטן, חייב הגדול לתת לקטן את כל המים כיוון שהקטן אינו מחויב במצוות ולא חייב לדאוג לחיי שעה של הגדול.
עניין העדפת האחד על השני נידון בהרחבה בפוסקים, ותוך כך נפסק ששניים הטובעים בנהר (ל"ע) ויש חגורת הצלה רק לאחד מהם, המחזיק בחגורת ההצלה חייב להציל את עצמו ואין אומרים מוטב ימותו שניהם ואל יראה האחד במיתת חברו.
דוגמא נוספת, רופא העובד במוסד ציבורי שהחולים מתקבלים ע"פ תור, אסור לו לקבל חולים מחוץ לתור אם אין שם אחד שיש לו סכנה. אך רופא שנתבקש על ידי ידידו הקרוב להקדים לו את תורו וקשה לרופא לסרב מותר לו לקבלו שלא בתור הרגיל, אך הידיד שפנה לרופא נהג שלא כהוגן.
ורבקה לימדה אותנו שפשוט וברור שעדיפים חיי אדם על פני בעלי חיים שאמרה, שתה וגם את גמליך אשקה.
(חשוון, תשע"ח)