סנוורים
(פרשת וירא – עיוורון ולקות ראיה בהלכה)
הרב בן ציון אלגאזי שליט"א, ראש המכון
אנשי סדום ועמורה אשר צרו על בית לוט הוכו ע"י המלאכים ב'סנוורים'. רש"י מפרש 'מכת עיוורון'. בהלכה מוגדר עיוור בדרך כלל כמי שסובל מעיוורון מוחלט, אך יש מצבים הלכתיים שגם מי שאינו רואה בעין אחת או מי שראייתו כהה מוגדר כעיוור.
נחלקו התנאים האם העיוור חייב במצוות או לא, להלכה הכריעו רוב ככל הפוסקים כדעת חכמים, שהעיוור חייב באופן עקרוני בכל המצוות.
הפוסקים דנו האם מצב של עיוורון קבוע דינו כפיקוח נפש? זאת משום שלהלכה מחלת עיניים נחשבת כפיקוח נפש ומחללים עליה שבת, י"א שדווקא מחלת עיניים שיכולה לפגוע באיברים אחרים יש לה דין פיקוח נפש אבל עיוורון אינו אלא סכנה אחרת. ויש הטוענים שעיוורון הוא מצב של פיקוח נפש כדין כל חולי של פיקוח נפש.
בדין ברכת "פוקח עיוורים" רוב הפוסקים הכריעו שגם עיוור יכול לברכה ואפילו עיוור שמעולם לא ראה את המאורות מברך "יוצר המאורות" כיוון שנהנה מהעובדה שרואים אחרים ומסייעים בידו.
דנו פוסקי זמננו האם עיוור יכול להיכנס לבית הכנסת עם כלב נחייה. הרב פיינשטיין ב'אגרות משה' התיר ואף הוכיח שאין בזיון בית הכנסת בהכנסת בעלי חיים פנימה, ובעיקר במצב שאי הכנסתם תגרום עוגמת נפש מרובה לעיוור. אולם יש שאסרו זאת משום בזיון בית הכנסת, הפרעה למתפללים ועוד.
עיוורת המתגוררת לבדה יכולה להדליק נרות שבת ואף לברך עליהם אולם אם יש לה בעל שרואה - עדיף שהוא ידליק ויברך.
בדין הלוקה בראייתו ונעזר במשקפי ראייה דנו הפוסקים אם המשקפיים מהווים חציצה ביחס לאותן הלכות המתקיימות בראייה, כגון: קריאת התורה, ראיית פני זקן, ברכת הלבנה, ראיית האש במוצאי שבת וכן שאר הברכות התלויות בראייה. הכריעו הפוסקים שאין המשקפיים מהווים חציצה שכן על פי הסוגיא במס' ברכות, ראייה ע"י עששית לא מהווה חציצה, וממילא נפסק שגם ראיית ערווה דרך משקפיים אסורה.
במקום שאין עירוב ומרכיב האדם משקפי ראייה מותר לצאת בהם בשבת, אך אסרו לילך במשקפי שמש כיוון שאינם מועילים לו להילוכו. עדשות משקפיים, הבנויות כך שצבען מתחלף לפי החשיפה לשמש, מותר להשתמש בהן בשבת ואין בזה לא משום "צובע" ולא משום "מתקן כלי".
עיוור באחת מעיניו - פסול להיות דיין בסנהדרין הדן בדיני נפשות, וכן פסול מלהיות דיין הדן בדיני ממונות בדינים הזקוקים לדיין מומחה, אולם בדיני ממונות שאינם מצריכים מומחה - כשר לדון. כמו"כ, בדין עדות העיוור בשני עיניו - פסול להיות עד אף שיש לו ידיעה ברורה, אך עיוור בעין אחת כשר להעיד.
חז"ל ציינו מספר תכונות שהעיוור ניחן בהן בכישרון יתר, כגון: תינוק סומא מזהה את אמו בקלות ע"י ריח וטעם, לעיוור יכולת זיכרון טובה יותר מהרואה וכן יש לו חושי שמיעה מפותחים ומחודדים.
ייתן ה' ויפקחו עיניי העיוורים וברכת רפואה שלמה לכלל ישראל.
(חשוון תשע"ח)