מצוות פריה ורביה ג'
(פרשת נח - חובת האישה להינשא)
הרב בן ציון אלגאזי שליט"א, ראש המכון
בשבוע שעבר עסקנו בחובת האיש להינשא. מה חובת האישה להינשא ולעסוק בפריה ורביה?
מובא בתוספתא במסכת יבמות (פרק ח הלכה ב): "לא יבטל אדם מפריה ורביה אלא אם כן יש לו בנים. בני בנים הרי הן כבנים... האיש אין רשאי לישב שלא באשה ואשה רשאי לישב שלא באיש".
וכן פסק הרמב"ם את ההבדל בין אנשים לנשים בדין מצוות נישואין (הלכות איסורי ביאה, פרק כא הלכה כו): "ואין האיש רשאי לישב בלא אשה, ולא ישא עקרה וזקנה שאינה ראויה לילד, ורשות לאשה שלא תנשא לעולם או תנשא לסריס, ולא ישא בחור זקנה ולא ישא זקן ילדה שדבר זה גורם לזנות".
מקור ההבדל בחיוב פריה ורביה שיש רק לאנשים ולא לנשים, נובע מדרשת הגמרא במסכת יבמות (דף סה עמוד ב) על הפסוק "פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה" (בראשית א, כח) – "איש דרכו לכבוש, אישה אין דרכה לכבוש". ואף שאין עליה חובה מעיקר הדין, בכל אופן ישנה חובה על האב להשיא את בתו כחלק מחובת דאגת האב לילדיו, כמבואר במסכת קידושין (דף ל עמוד ב): "להשיאו אשה מנלן? דכתיב: קחו נשים והולידו בנים ובנות וקחו לבניכם נשים ואת בנותיכם תנו לאנשים. בשלמא בנו - בידו, אלא בתו - בידו היא? הכי קאמר להו: ניתן לה מידי ולבשייה ונכסייה, כי היכי דקפצו עלה אינשי" – ייתן לה לבוש נאה כדי שירצו להינשא לה.
כחלק מדאגת חז"ל לזרז את נישואי הבנות התקינו חז"ל "כתובת בנין דיכרין", כמו שנאמר במסכת כתובות (דף נב עמוד ב): "אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי: מפני מה התקינו כתובת בנין דכרין? כדי שיקפוץ אדם ויכתוב לבתו כבנו. ומי איכא מידי, דרחמנא אמר ברא לירות ברתא לא תירות, ואתו רבנן ומתקני דתירות ברתא? הא נמי דאורייתא הוא, דכתיב: קחו נשים והולידו בנים ובנות וקחו לבניכם נשים ואת בנותיכם תנו לאנשים".
על אף שיש מצווה שידאג האב להשיא את בתו, פסקו הפוסקים שאין לאב להשיא את בתו שהיא קטנה: "ואף על פי שיש רשות לאב לקדש בתו כשהיא קטנה וכשהיא נערה לכל מי שירצה אין ראוי לעשות כן אלא מצות חכמים שלא יקדש אדם בתו כשהיא קטנה עד שתגדיל ותאמר לפלוני אני רוצה" (רמב"ם, הלכות אישות, פרק ג הלכה יט).
עם כל זה מצינו שהיו דורות שהשיאו בתם קטנה. מעניין לציין, שבתקופת הראשונים מחמת המציק היו נוהגים לקדש בנותיהן בקטנוּת, כמובא בתוספות במסכת קידושין (דף מא עמוד א): "ועכשיו שאנו נוהגים לקדש בנותינו אפי' קטנות היינו משום שבכל יום ויום הגלות מתגבר עלינו ואם יש סיפק ביד אדם עכשיו לתת לבתו נדוניא שמא לאחר זמן לא יהיה סיפק בידו ותשב בתו עגונה לעולם". אף הרמ"א העיד שכך היה מנהגם (אבן העזר סימן לז סעיף ח).
אלא שבערוך השולחן (אבן העזר סימן לז סעיף לג) יצא כנגד תופעה זו וכתב: "אבל בזמנינו אין מקדשין את הקטנות, ולא שמענו מעולם מי שיקדש את הקטנה, ונכון הוא, דבש"ס איתא דאסור לקדשה כשהיא קטנה ונהי דכשהיא מתרצית אין בזה איסור, מ"מ אין זה נכון וכן המנהג פשוט בזמנינו במדינתינו".
כיום יש כאלה המשיאים בנותיהם כשהן עדיין לא בשלות לנישואין, כי צעירות הנה, ונישואין אלה נקראים "נישואי בוסר", ומאידך המתעכבות להינשא רק לאחר שנות מדרשה ושרות לאומי וכדו' יוצרות קושי גדול יותר בבחירת בן הזוג. המיצוע הוא הנכון.
(תשרי, תשע"ח)