מצוות פריה ורביה ב'
(פרשת בראשית – חובת האיש להינשא)
הרב בן ציון אלגאזי שליט"א, ראש המכון
לאחר תקופת חגי תשרי מלאת ההוד והרוממות, אנו זוכים להתחיל שוב את התורה מבראשית.
מצוות פריה ורביה נמנית כמצווה הראשונה במנין המצוות שבתורה. בשולחן ערוך אבן העזר (סימן א' סעיף א') עוסקים בדיני פריה ורביה.
"חייב כל אדם לישא אשה כדי לפרות ולרבות. וכל מי שאינו עוסק בפריה ורביה כאלו שופך דמים, ממעט את הדמות, וגורם לשכינה שתסתלק מישראל. הגה: וכל מי שאין לו אשה שרוי בלא ברכה, בלא תורה כו' ולא נקרא אדם. וכיון שנשא אשה עונותיו מפקפקים, שנאמר: מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מאת ה' (משלי יח, כב)."
מצווה זו חלה על האדם משנכנס לשנת י"ח, המצווה היא להוליד בן ובת. נסתפק המנחת חינוך אם מתקיימת המצווה גם במי שמביא ממזר לעולם. לדעת המנחת חינוך, גם בממזר קיים את המצווה. אף שזו מצווה הבאה בעבירה, כיון שהמצווה והעבירה אינן באין כאחד, יש שעת העבירה ושעת הלידה וזו לא מצווה המתקיימת תוך כדי העבירה, יוצא בזה ידי חובה. לעומתו טוען המהרי"ט אלגאזי שלא יוצא ידי חובה, כיון שבתוצאה יש עבירה.
כמו כן, נסתפקו הפוסקים האם יוצאים ידי חובת פריה ורביה בהפריה חוץ גופית. בלשון הפוסקים, אם הוליד בן שלא על ידי ביאה, כגון שהוציא שכבת זרע באמבטיה ונתעברה וילדה, כפי שמצינו בגמרא במסכת חגיגה (דף טו עמוד א), פסק הבית שמואל באבן העזר שהוא כבנו לכל דבר וגם באופן זה יצא ידי חובה, ויש הסוברים שבזה לא יצא ידי חובה כיון שאין זה דרך העולם. הדעה השלישית היא הממוצעת שביניהן, הסוברת שהוא כבנו, אך לא יצא בזה ידי חובת פריה ורביה משום שהוא לא עסוק בה, ומעצמה נתעברה אשתו.
הפוסקים דנו גם בהזרעה מלאכותית. יש שכתבו כיון שיש חשש שלא תתעבר באופן הזה קיימים כמה חששות הלכתיים, אך רוב ככל הפוסקים פסקו, שבשני אופנים אלה הילד הנולד הוא כבנו לכל דבר ואף בזה יוצא ידי חובה בפריה ורביה.
השוהה עם אשתו עשר שנים ולא נולדו להם ילדים, מעיקר הדין זו יכולה להיות עילה לגרושין, כמובא בשולחן ערוך אבן העזר הלכות גיטין (סימן קנד סעיף י):
"נשא אשה ושהתה עמו עשר שנים ולא ילדה, יוציא ויתן כתובה או ישא אשה הראויה לילד. אם לא ירצה, כופין אותו עד שיוציא. אם אמר: איני בועלה והריני שוכן עמה בפני עדים כדי שלא אתייחד עמה, בין שאמרה היא בין שאמר הוא, אין שומעין לו, אלא יוציא וישא אשה הראויה לילד. הגה: יש אומרים דכל זה דלא הוליד כלל, אבל אם הוליד זרע קיימא, אף על פי שלא קיים עדיין פריה ורביה, אין כופין להוציא (ריב"ש סימן ט"ו). ועיין לעיל (סימן א') דבזמן הזה אין נוהגין לכוף כלל. ונאמן האיש לומר שיודע בעצמו שאינו מוליד, ואין כופין אותו לישא אשה".
כפי שציין הרמ"א הדבר כיום לא ישים ולא כופין על כך, ואדרבה בשו"ת בגדי כהונה מובא שאפשרות של אימוץ נחשבת כאילו ילדו, ואף נחשב לילדם לכמה צדדים הלכתיים.
מעיקר הדין יכול אדם לישא כמה נשים, וזאת בתנאי שיכול לפרנסם. כיום, גם מצד ההלכה וגם מצד החוק אין אדם רשאי לישא יותר מאשה אחת. רבינו גרשום מאור הגולה הטיל חרם על הנושא אשה על אישתו, אך נחלקו בזה. השולחן ערוך כתב (אבן העזר סימן א סעיף י): "שלא פשטה תקנתו בכל הארצות" והרמ"א כתב לעומתו (שם): "..מן הסתם נוהג בכל מקום". עוד כתב המחבר (שם): "ולא החרים אלא עד סוף האלף החמישי", ועל כך כתב הרמ"א (שם): "ומכל מקום בכל מדינות אלו התקנה והמנהג במקומו עומד". כך למעשה במקום צורך היו מקילים לבני ספרד לשאת אישה שניה.
(תשרי, תשע"ח)