שלח לחבר
הדפס

 

שיירי לולב, ערבות והושענות
(שבת חול המועד סוכות – כיצד לנהוג בארבעת המינים שנשארו)
הרב בן ציון אלגאזי שליט"א, ראש המכון

בגמר חג הסוכות, לאחר שקיימנו מצוות ארבעת המינים כהלכתה וחבטנו בערבה, נשאלת השאלה כיצד לנהוג בארבעת המינים? האם לזרקם או לשומרם?

יש חילוק בהלכה בין "תשמישי מצווה" לבין "תשמישי קדושה". כתבו המחבר והרמ"א באורח חיים סימן  כא סעיף א: "חוטי ציצית שנפסקו יכול לזרקן לאשפה, מפני שהיא מצווה שאין בגופה קדושה, אבל כל זמן שהם קבועים בטלית, אסור להשתמש בהם, כגון: לקשור בהם שום דבר וכיוצא בזה משום בזוי מצווה. וי"א דאף לאחר שנפסקו, אין לנהוג בהן מנהג בזיון או לזרקן במקום מגונה אלא שאינן צריכים גניזה (כל בו הלכות שבת). ויש מדקדקין לגונזן, והמחמיר ומדקדק במצוות תבוא עליו ברכה (מהרי"ל הלכות ציצית) (ועיין לקמן סימן תרס"ד סעיף ח' ט')".

אף שהמחבר התיר לזרוק לאשפה תשמישי מצווה כתב המשנה ברורה (אורח חיים סימן כא סעיף א), לדעת הרמ"א שאין לנהוג כן (לזרקם לאשפה): "וכן בסכך הסוכה ולולב ושופר לאחר שנתבטלו ממצוותן אין לזורקן לאשפה וכל כה"ג דבר שאינו כבוד למצוה שעברה וכתב הפג"מ דנכון שלא לעשות תשמיש מגונה אפילו בדפנות הסוכה".

מדברי הרמ"א, התפתחו המנהגים שנהגו להצניע את ארבעת המינים, וכתוב בספר סדר היום: "מוצאי יום טוב יקח הלולב עם מיניו וישמור אותו במקום מיוחד, יהיה לו למשמרת, יראה אותם, יזכור ויזכה על ידם להינצל מכל צרה, ואל ישליך ויזרוק אותם לאשפה אחר שהם רומזים לעניין גדול" עכ"ל. ומוסיף, "חזינן לרבנן שומרים הד' מינים בכל שנה ואמרו שזה יועיל לשמירה." וכתב בכף החיים (סימן תרסד אות ס): "ומנהגינו ביום הושענא רבה לאחר התפילה ליקח הלולב כשהוא קשור עם הדס וערבה ולהניחו ע"ג פתח הבית שהוא ישן בו לשמירה עד הפסח ובערב פסח לוקחין אותו להשליכו מחציתו בבוקר אל תוך שריפת החמץ ומחציתו לתוך התנור שאופין בו המצה של מצוה."

על מנהג ההמונים לזרוק את ההושענות על ארון הקודש בסיום תפילת מוסף בהושענה רבה, יש שכתבו שיש בזה רמז בסוד שמשרין נדודי הדין וזורקין אותו לסיים ימי הדין. ויש שהקפידו שלא לזרוק כיוון שיש בזה בזיון שמות הקודש.

שיורי הדסים - נוהגין אנשי מעשה להצניע ההדסים ועושים מהם אגודה אחת ומריחין בהם במוצ"ש. לאחר שברך על הבשמים והריחו בהם מריח ג"כ על ההדסים משום חיבוב המצווה.

סגולות רבות נקשרו לאתרוג שברכו עליו בחג הסוכות. רבים נהגו לעשות ממנו ריבה ולאוכלו בליל ט"ו בשבט. יש שכתבו שיש בזה סגולה גדולה לאשה הרה המקשה לילד שתלד בקלות וייצא הולד בר קיימא לחיים טובים ולשלום. יש שכתבו שנהגו לאוכלו דווקא בחג השבועות זמן מתן תורתנו כיוון ש "אתרוג" הוא בגימטרייה "תורה".

והעיקר חשוב שיהיה לנו לב טוב, כי אתרוג יפה ללב.
(תשרי, תשע"ח)