האדם לבדו
(שבת יום הכיפורים – "זכור כי עפר אנחנו")
הרב בן ציון אלגאזי שליט"א, ראש המכון
חז"ל בגמרא (סנהדרין, לז, ע"א) דורשים על הפסוק: "ויברא אלוקים את האדם" - לפיכך נברא האדם יחידי, ללמדך, שכל המאבד נפש אחת מישראל כאילו איבד עולם מלא, וכל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא.
בריאת האדם יחידי מעצימה את ייחודיותו של האדם, שכשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות, ולכל אחד יש באישיותו בבואה של עולם מלא. מלא כוחות, יכולות ורעיונות המייחדים אותו, ואין אחר היכול לעמוד במקומו. אבל, מיד לאחר שימת הדגש על האדם היחידי, הבודד, הכתוב אומר: "לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו". כוחו של האדם, המיוחד בו לבדו, אינו די, ואינו יכול להוציא את הדברים מן הכוח אל הפועל. דווקא ההשראה החברתית הרחבה נותנת לייחודיות לבא לידי ביטוי באופן היותר מלא שלה, שכן האדם הבודד מכונס בתוך עצמו, ואין לו יכולת השפעה והשלמת הבריאה באופן היותר מלא.
כך אמר הלל באבות: "הוא היה אומר, אם אין אני לי מי לי, וכשאני לעצמי מה אני, ואם לא עכשיו אימתי".
מה אני? – קרקע זיבורית
מוסיף רבינו יונה, כי האדם מטבע בריאתו נמשך לחומר. היצר הרע שניטע בקירבו, מונע ממנו לפעול, להתעלות ולהתקרב לעבודת הבורא באופן טבעי.
כך עולה, שאם הוא מלכתחילה התרשל ולא התאמץ לרכוש חכמה ומצוות, הריהו נותר כסיל ובער. מסיבה זו גם אם ישקיע מאמץ ברדיפה אחר חכמה, ויעבוד את הקב"ה בכל כוחו יומם ולילה, עדיין הוא בגדר "מה אני", שכן כל עבודתו היא בניגוד לטבעו, ועל כך הוא משיג מעט בדמים רבים.
כשדה בור, שאינו מצמיח דבר ללא טיפוח והשקעה, כך אדם מפאת טבעו החומרי ויצרו הרע, אינו שואף לחיי הרוח. כל עוד לא טרח האדם לסלק אורחותיו וליישר מידותיו, הוא נקרא בלשון חז"ל "בור", כמאמרם- "אין בור ירא חטא".
כיוון שעבודת הבורא נוגדת את טבעו, הרי הוא קרקע זיבורית, אשר ככל שישרשו וישרישו בה, לא תוציא אלא מעט זרע, על אחת כמה וכמה במקרה שלא יטרחו בה כלל, שתצמיח רק קוץ ודרדר.
אולם, יצרו הרע של האדם, שעומד לו לרועץ, ומונע להתרומם טפח מעל לקרקע, הוא שיהיה סיבת זכייתו בבוא עתו להידון בבית דין של מעלה.
כך אמרו חז"ל: "אמר רבי שמעון בן יוחאי: מכאן שאין ישראל רואים פני גהינם לעולם. משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם, שהיה לו שדה זיבורית. באו בני אדם והשכירוה בעשרת כורין חיטין בשנה. אמר להם המלך: 'מהו זה?' אמרו לו: 'אדוננו המלך, אתה יודע בשדה שנתת לנו, שמתחילה לא הכנסת ממנה כלום, ועכשיו שזבלנוה וכסחנוה והשקינוה מים, לא הכנסנו ממנה אלא כור אחד חטים בלבד'.
כך עתידים ישראל לומר לפני הקב"ה: 'רבש"ע, אתה יודע ביצר הרע שהוא מסית בנו, שנאמר: 'כי הוא ידע יצרנו'".
כך יעמוד האדם לפני הקב"ה, ויסביר את פשר יבולו הדל, בכך שיצר הרע שטבוע בו מנעוריו, לא איפשר לו לעבוד את הבורא כפי שהיה רוצה. זהו שמבקש דוד: "זכור כי עפר אנחנו".
אם אדם אמנם עמל בכל כוחו ולא התרשל, אזי מקבל הקב"ה טענה זו, שהרי "הוא ידע יצרנו".
זהו שאומר רבי טרפון בסוף פרק שני באבות: "לא עליך המלאכה לגמור", שכן רבה היא מכפי יכולתו של אדם לעשות, מנגד, "ולא אתה בן חורין להיבטל ממנה".
יהי רצון שנזכה להיטהר בקדושת יום הכיפורים ולהתעלות מעלה מעלה מעל טבענו החומרי, להוסיף קדושה וטהרה, ללמוד, לעשות ולקיים.
כתיבה וחתימה טובה לכל חברי וידידי הצורבא, למגידי ורכזי השיעורים, לאלפי לומדי הצורבא בארץ ובעולם ולכל בית ישראל.
(תשרי, תשע"ח)