בין קודש לחו"ל
(פרשת עקב)
הרב בן ציון אלגאזי שליט"א, ראש המכון
בימים אלה של חופשות ובין הזמנים, רבים וטובים עושים את חופשתם דווקא בחו"ל ורבים השואלים האם הדבר מותר לצאת בשביל חופשה מקדושת ארץ ישראל .נדמה שכיון שהדבר נעשה כהיתר אין לנו אלא למצוא את בסיס ההיתר וכיון שלמעשה רבים וטובים נוסעים השאלה על מי אין לנו אלא ללמד זכות ולמצוא על מה ועל מי יש לסמוך שכן ישראל קדושים הם ואת רצון ה' הם חפצים לעשות.
רבינו הרמב"ם (בפרק ה' מהלכות מלכים הלכה ט') פסק בזו הלשון: אסור לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ לעולם, אלא ללמוד תורה, ולישא אשה, או להציל מן הגוים, ולחזור לארץ, וכן יוצא הוא לסחורה. אבל לשכון בחוץ לארץ אסור אלא אם כן חזק הרעב בארץ, ואף על פי כן אין זה ממדת חסידות, שהרי מחלון וכליון שני גדולי הדור היו, ומפני צרה גדולה יצאו ונתחייבו כליה למקום. ע"כ.
והגר"ע יוסף נשאל על היציאה מהארץ והורה ביחוה דעת חלק ה' סימן נ"ז:
מותר לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ לצורך פרנסה ולסחורה, ובלבד שיהיה על מנת לחזור לארץ בהקדם, אבל להשתקע בחוץ לארץ אסור. ואסור לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ לטייל אפילו על מנת לחזור לארץ ישראל. ומותר לצאת לחוץ לארץ ללמוד תורה ולישא אשה על מנת לחזור לארץ ישראל. וכן מותר לצאת בשליחות המוסדות הרשמיים בארץ ישראל, ללמד תורה לבני ישראל בגולה, ולחזקם בתורה וביראת ה'. ואפילו אם נסתיים הזמן שהוסכם עליו עם המוסדות שבארץ ישראל, רשאי להמשיך ללמד תורה, ולהגדיל תורה ולהאדירה, עד אשר ימצא ממלא מקום מתאים, ואז יחזור לארץ ישראל.
ומשמע בפשטות שאסור אלא שמצאנו שהמג"א התיר לצאת לחו"ל לצורך ראית פני חברו שכך מובא בדיני חול המועד בשולחן ערוך אורח חיים הלכות חול המועד סימן תקל"א סעיף ד':
ואלו מגלחין במועד; מי שיצא מבית השביה ולא היה לו פנאי לגלח קודם המועד, ומי שיצא מבית האסורים ואפילו היה חבוש ביד ישראל שהיו מניחין לו לגלח, וכן המנודה שהתירו לו ברגל, וכן מי שנדר שלא לגלח ונשאל על נדרו ברגל, וכן הבא ממדינת הים בחול המועד, או שבא בערב הרגל ולא היה שהות ביום לגלח, והוא שלא יצא מארץ ישראל לחוצה לארץ לטייל.
וביאר הפרי מגדים אורח חיים אשל אברהם סימן תקל"א ס"ק ז':
לטייל. עיין מג"א. להרויח או לראות עם חבירו, עיין סימן רמ"ח אות י"ט וט"ז ה':
ועל פי דבריו פסק המגן אברהם סימן תקל"א ס"ק ז':
לטייל - אבל יצא להרויח או לראות פני חבירו שרי דמקרי מצוה עססי' רמ"ח:
ומה מקור היתרם לצאת לצורך ראיית פני חבר? ראיתי שביארו שעיקר האיסור לצאת הוא על כוהנים שאיסור יציאתם לחו"ל חמור יותר משאר ישראל א"כ שיש צורך לצאת כמו לנפוש כדי להתנתק באופן מוחלט וזה לא יציאה ללא שום סיבה לכן יש מקום להקל ובלבד שהכל יעשה שם על פי דין וכבר מצאנו רבנים ואדומרי"ם רבים שיוצאים לחו"ל לנפוש בטענה זו שרק שם יוכלו לצבור כוחות להמשך הנהגת קהילותיהם וברור שמי שיכול להישאר בארצנו הקדושה ולפוש כאן קדוש יאמר לו
ולראיה מצינו פוסקים שהתירו לצאת לצורך ביקור בקברי צדיקים בחו"ל הגם שיציאה זו לא מצינו לה מקור בדברי הרמב"ם שאסר לצאת
ודע שאף על פי שהגאון מהר"ש גרמיזאן בשו"ת משפטי צדק (סימן ע"ד) כתב שלא ידענו מה מצוה יש להשתטח על קברי הצדיקים, ולפי זה היה נראה שאין לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ להשתטח על קברי הצדיקים אפילו על מנת לחזור, מכל מקום הרי סיים שם, שהבית יוסף סימן תקס"ח הביא בשם מהרי"ל, שהנודר ללכת על קברי הצדיקים וכו' שמשמע שהוא נדר מצוה. וכן המהרח"ו כתב שיש עיקר לזה. ע"ש. וכן העלה הגאון רבי אברהם מיוחס בשו"ת שדה הארץ חלק ג' (חלק אבן העזר סימן י"א), שאפשר שיש מצוה להשתטח על קברי הצדיקים, שיתפללו עלינו, וכמו שמצינו בכלב בן יפונה שהלך ונשתטח על קברי האבות, ואמר, אבותי בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים (סוטה ל"ד ע"ב ובתוספות שם). ולכן מותר לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ כדי להשתטח על קברי הצדיקים, כיון שדעתו לחזור לארץ ישראל.