שלח לחבר
הדפס

בס"ד

                                                    מי הנטילה
                                                (פרשת קׂרח)
                              הרב בן ציון אלגאזי שליט"א, ראש המכון

נטילת ידיים לסעודה מורכבת מכמה גורמים: כלי הראוי ליטול בו ידיו, המים הראויים לנטילה וכן הידיים שיהיו ראויות לנטילה - שאם יש בהם חציצה פעמים שהדבר מעכב. השבוע נדון בדין המים לנטילת ידיים. פסק השולחן ערוך בהלכות נטילת ידים (או"ח קס, א-ב): "מים שנשתנו מראיהן בין מחמת עצמן, בין מחמת דבר שנפל לתוכן, בין מחמת מקומם, פסולים. עשה במים מלאכה או ששרה בהם פתו, אפילו נתכוין לשרות בכלי זה ונפל לשני, פסולים; ואם צינן יין במים, פסולים. ואם הדיח בהם כלים פסולים".
אלו שני הסעיפים הבסיסים למי הנטילה שבבסיס ההלכות עומד ההשוואה למי המקדש, לקידוש ידיים ורגלים ועוד פעולות הנעשות במקדש במים. ע"פ זה דנו הפוסקים בכמה שאלות אקטואליות, כגון: בשו"ת משנה הלכות נשאל האם מים כיום שנותנים בהם כמה מיני חומרים כימיים האם יפסלו משום מלאכה לגבי נטילת ידיים. והשיב: בש"ע א"ח (סי' ק"ס ס"א) כתב: "מים שנשתנו מראיהם בין מחמת עצמן בין מחמת דבר שנפל לתוכן בין מחמת מקומן פסולים לנט"י ומיהו היינו דווקא שהמים נשתנו מראיהן מחמת הדבר שנפל בהם. ופשוט דהני חומרים כימיים בטלו לגבי מים ואין המים המחוברים למעיינות ונהרות נפסלים במה שמניחים בהם חומרים וכל שלא נשתנו מראיתם ממראה מים, כשרים הם לנטילת ידיים. ומתוך כך דנו הפוסקים בשאלה נוספת באם יש ביטול ברוב אם התערבבו מעט מים שנעשתה בהם מלאכה הפסולים לנטילה בכמות מים גדולה".
בעניין זה דן הרב פרנק בשו"ת הר צבי (אורח חיים א סימן פח) וכתב: "ודנתי להתיר מטעם אחר, והוא דלכאורה מכיון שהאמבטיא גדולה ומלאה, בודאי אין כל המים נפסלין רק שיעור המים שניקה בהם ידיו, א"כ המים שנעשה בהם מלאכה מתבטלים בששים, ובמג"א מבואר שמים שנעשה בהם מלאכה שנתערבו באחרים מתבטלים ברוב, , אבל בדברים שאינם של אכילה ואינם שייכים לנתינת טעם א"צ ששים ובטלים ברוב".
רבות דנו הפוסקים בנטילה במי ים או במעיינות תוך כדי טיול. יש לחלק את הדיון בנטילה במי ים המלוחים לשני חלקים: א. נטילה ע"י כלי - לא ניתן לברך, כיון שמים אינם ראויים לשתיית כלב. ב. טבילת ידיים מועילה וניתן לברך על כך. כן כתב בשו"ת מנחת יצחק (חלק ד סימן כב): "מי הים, קודם שהוסר מהם המליחות, פסולים לנטילת ידים, הכי נקטינן, ואם אין לו מים אחרים, יטול בהם, לא רק משום דהוי מידי דמנקי, או משום שם מים, כדברי הרדב"ז הנ"ל, אלא משום כשרים לנט"י כמות שהם כנ"ל, אבל מ"מ לא יברך עליהם, אך אם רוצה להטביל במי הים את ידיו זה עדיף על פני נטילה כי בהטבלתם יברך על נטילת ידיים".
דיון נוסף עלה בפוסקים לגבי צבע המים, שפעמים בפתיחת הברז המים נראים עכורים ומראם לבן או פעמים צבע החלודה נראה בהם אם זמן רב לא פתחו את הברז. מראה כזה במים אין פוסל אותם מנטילה, וזאת כיון שמראה זה עשוי להתפוגג במהרה, וזה מהווה כעין מים שמעורב בהם עפר וטיט ובמשך הזמן שוקעים ואינם פוסלים את המים מנטילה, וכך פסקו הפוסקים: "והנה מש"כ שעל פי דברי שו"ע הגר"ז זצ"ל אפשר להתיר, בוודאי כוונתו מה שהביא במ"ב שם בשמו בנתערב בתוך המים עפר וטיט לא חשוב שינוי מראה משום דרך גידול המים הוא כן, וגם משום דלבסוף כשישהו אותם דרכן ראוי לציין חיוש דין שהובא בפוסקים שאם אין מים לנטילה רק שתיה קלה ומראה כמראה המים ניתן ליטול בה ידיים כגון מי סודה או בספרייט וכדומ
ה"