בס"ד
ירושלים - העיר רבתי עם
(פרשת בהר- בחוקותי)
הרב בן ציון אלגאזי שליט"א, ראש המכון
יפה כוחה של ירושלים - לא רק מפני שזכתה להוות אכסניה קבועה לשכינה, שמקום הקודש והמקדש בתוכה, ואף שהם חרבים בקדושתם התמידית הם עומדים, ולא רק בזכות יופייה של ירושלים, כלשון חז"ל "עשרה קבין של יופי ירדו לעולם תשעה נטלה ירושלים" - אלא העיר רבתי עם זכתה גם למשמעויות הלכתיות ייחודיות, על חלקם נעמוד במאמר זה.
כיוון התפילה: חז"ל קבעו שחייב אדם להתפלל לכיוון המקדש וירושלים - לא משנה היכן הוא נמצא. כלשון המשנה בברכות (ד, ה-ו): "היה רוכב על החמור - יֵרד, ואם אינו יכול לירד - יחזיר את פניו, ואם אינו יכול להחזיר את פניו - יכוין את לבו כנגד בית קדש הקדשים. היה יושב בספינה או בקרון... - יכוין את לבו כנגד בית קדש הקדשים".
כתב השו"ע (או"ח צד, א): "בקומו להתפלל אם היה עומד בחוץ לארץ יחזיר פניו כנגד ארץ ישראל וכו' בארץ ישראל יחזיר פניו כנגד ירושלים וכו' בירושלים יחזיר פניו למקדש וכו'". וכתב בפסקי תשובות על אתר: "ולכן בעת תכנון ובניית בתי כנסת יש לתת תשומת לב שכותל המזרח ששם ארון הקודש יהיה מכוון נגד מקום המקדש. אם כי יש לציין כי לא נהגו בדורות שלפנינו לצמצם ולדייק שיהיה בזווית מדויקת ממש נגד מקום המקדש, ולכן כשיש קשיי תכנון או כדי להרבות מקומות תפילה אפשר להטות מעט זווית המזרח לכאן ולכאן אך בלבד שלא יהיה מינכר מילתא טובא שביהכ"נ זה שונה משאר בתי הכנסת שבסביבה ויהיה כחוכא ואיטלולא.
ובית כנסת שנתברר שנבנה שלא כהוגן שהמזרח נוטה לגמרי מכיוונו הנכון, צריכים כל הציבור יחד להחליט על שינוי כיוון התפלה, ויעמידו עמוד הש"ץ וארון הקודש לפי זוית הנכונה, אך גם אם לא יוכלו לשנות מקום ארון הקודש יעמדו תפילת שמו"ע בהפניית הגוף לכיוון הנכון, הגם שעל ידי כך מפנים עורף לעבר ארון הקודש.
אמנם יזהרו שיהיה בהחלטת כל הציבור ובידיעתם, ולא שחלק יתפללו כך וחלק כך, וכמו שכתב המשנ"ב (סק"י) שגם ליחיד המתפלל עם ציבור שאינם מתפללים בזוית הנכונה עקב חוסר ידיעה וכדו', אסור לו לשנות מעמידת הציבור, אלא יעמוד כפי שעומדים כולם, ויצדד פניו למזרח ותו לא".
נפילת אפיים: מנהג האשכנזים ליפול על פניהם בעת התחנונים שאחר התפילה, אך כתב הרמ"א (או"ח קלא, ב): "י"א דאין נפילת אפים אלא במקום שיש ארון וס"ת בתוכו אבל בלא זה אומרים תחנה בלא כיסוי פנים וכן נוהגים". ובספר ארץ ישראל (להגרי"מ טיקוצינסקי, סי' א' סעי' ט') כתב: "ובירושלים נוהגין בנפילת אפים גם בבית שאין שם ס"ת וגם כשאין מקום קבוע לתפילה, דטעם המנהג ליפול רק במקום שיש ס"ת הוא על סמך הרמז בפסוק ויפול על פניו ארצה לפני ארון ה' (יהושע ז, ו) וירושלים שקדושתה קדושת עולם הרי היא כלפני ארון ה'". והעיר בפסק"ת שישאומרים שאפשר שאין הדברים אמורים אלא בירושלים שבין החומות ולא בשכונות ירושלים שחוץ לחומות.
ברכת מעין שבע: בדין אמירת ברכת מעין שבע בליל שבת, כתב בספר בן איש חי (שנה שניה פרשת וירא, י): "ברכה מעין שבע, אין עיקר טעם שלה הוא מ"ש שנתקנה בשביל המתאחרין בבית הכנסת שבשדה, אלא באמת יש בה צורך גדול ע"פ הסוד, והוא במקום החזרה. לכן גם אם מתפללין ציבור בבית חתנים ואבלים וכיוצא שאין שם ס"ת, חייבין לומר ברכה מעין שבע, וכן פשט המנהג בעה"ק ירושלים לאומרה בכל מקום שמתפללים בעשרה, אף על פי שאין שם ס"ת, וזה המנהג נתפשט מזמן רבינו הרש"ש ז"ל..."
(אייר ה'תשע"ז)