כוהנים מוזהרים שלא להיטמא למתים גם בזמן הזה הגם שכולנו טמאי מתים, ולכן נפסקת בהלכות אבלות בשולחן ערוך: "אסור לכהן ליכנס תחת אהל שהמת תחתיו, אפילו הוא גדול הרבה, ואפילו לבית אחר או לעליה אחרת הפתוחים לאותו בית בנקב שיש בו  טפח על טפח, ובית לאותו בית, עד עולם; ואם סתם הנקב, מותר לו ליכנס לבית האחר שהסתימה חוצצת..."
(שולחן ערוך, יורה דעה, הלכות אבלות, סימן שעא, סעיף א)

ולעניין נשיאת כפיים פסק, שכיום כהן שלא נזהר מלהיטמא למתים אינו יכול לשאת כפיו בברכת כוהנים: "נטמא למת שאינו משבעה מתי מצוה, פסול מן הדוכן וכל מעלות הכהונה, עד שישוב ויקבל שלא יטמא עוד למתים".
(שולחן ערוך, או"ח, סימן קכח, סעיף מא)

בפסקי תשובות, אורח חיים סימן קכח  כתב אף שכך הדין בכהן שרוצה לעלות - אין דוחין אותו ואם רוצה לעלות לדוכן צריכים לומר לו שלא יעלה אא"כ מקבל עליו שלא לטמא יותר למתים, אך אין צריך למחות בידו בתוקף, וכל שכן שאין צריכים הכהנים האחרים לימנע מלעלות עמו לדוכן, אם כי לענין נשא נשים בעבירה חייבים לעשות כן.

בעל  הכתב סופר ביאר מה דין כהן רופא שמבקר מתים, שיש לו תועלת הרווחת ממון: "לא סגי בקבלה לבד עד שידור ברבים כמו נשים בעבירה. ולכן כהן רופא שבשעה שלומד חכמת הרפואה מטמא עצמו ע"י לימודים פתלוגיים על נפטרים, אף שהנפטרים הם נכרים, נפסל מלעלות לדוכן, עד שיקבל עליו לא לעבור עוד וכמבואר".
(שו"ת כתב סופר, סימן ט"ז)

ולגבי רופא מנתח דנו הפוסקים, מה יעשה אם הזמינוהו לניתוח של כריתת אברים ופסקו שצריך לעשות שאלת חכם מה מותר לו לעשות ומה אסור, ואם מצב החולה בסכנה ויש משום פיקוח נפש, והחולה רוצה דווקא את המנתח הכהן שלדעתו הוא המומחה בזה, מותר לו ליטמא וגם ליכנס לביה"ח אף שיש שם נפטרים ונפלים וכיו"ב.

מן הדין אסור לכהנים להיות במחיצת מת ובבית העלמין, אך גם לגבי נשים ובעיקר נשים בהריון, כתבו הפוסקים שאין ראוי להם להיות במחיצת מת: "מקום שנהגו לצאת נשים לפני המטה, יוצאות. מקום שנהגו לצאת לאחר המטה, יוצאות. ועכשיו נהגו שאין יוצאות אלא לאחר המטה, ואין לשנות."
(שולחן ערוך, יורה דעה, הלכות אבילות, סימן שנט, סעיף א)

והוסיף המחבר בסעיף ב:"יש למנוע מלצאת נשים לבית הקברות אחר המטה." וכתב שם הש"ך: "כלומר שיצאו אחר המטה וכדלעיל סעיף א' אבל יש למנוע שלא יצאו לבית הקברות אחר המטה שאם עושים כן גורמים רעה לעולם ח"ו".

רבי עקיבא איגר כתב שם (סעיף ב') שלא רק לאחר המיטה אלא גם לפניה: "אחר המטה- ה"ה לפני המטה אסורים לצאת לבית הקברות", והוסיף הפתחי תשובה  "לבהכ"ג להתפלל - כתב בספר חמו"ד כ"י נהגו הנשים שלא לילך לבית החיים להתפלל בימי נדתה ונכון הוא ע"כ".
(יורה דעה סימן קצה ס"ק יט)

והגר"מ אליהו זצ"ל הוסיף שאין לאישה, בעיקר בימי הריונה, להגיע כלל לבית העלמין.

 ויהי רצון שנזכה לראות עין בעין בתחיית המתים במהרה בימינו אמן

(אדר ה'תשע"ז)