שכרות או ביסום?
(פרשת תצוה - שבת זכור)
הרב בן ציון אלגאזי שליט"א, ראש המכון
תופעת השכרות ושתית שתיה חריפה, הגורמת לרבים וטובים לאבד את דעתם במיוחד בפורים, דורשת ביאור האם לכך התכוונה ההלכה. שכן, לצערנו השותים עד כדי שכרות מאבדים את דעתם ויוצרים תופעות לא נעימות, הגובלות בעבירה על איסורים רבים. כך לדוגמא, נזקים שנגרמים לאחרים, הקאות הגורמות לדחיה סביבתית וכן לאיבוד מצוות רבות בפורים, כמו ברכת המזון בסוף הסעודה, כמו גם איבוד תפילות.
הגם שאפשר לתרצם כאנוסים, ראוי לברר למה התכוונו חז"ל בחובת הביסום, שאמרו בגמ' במגילה: "אמר רבא: מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי".
בשו"ע או"ח משמע בפשטות שיש להשתכר, בסימן תרצה נפסק: "חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי".
אך כתב הרמ"א במקום: "וי"א דא"צ להשתכר כל כך, אלא שישתה יותר מלימודו (כל בו) וישן, ומתוך שישן אינו יודע בין ארור המן לברוך מרדכי. (מהרי"ל). ואחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוין לבו לשמים".
והמשנה ברורה במקום כך פסק שדי שהביסום יביאנו לידי שינה: "וישן ומתוך שישן וכו' - וכן ראוי לעשות [פמ"ג]":
והפרי חדש, לאור הגמ' במגילה שאף לאמוראים יצאה תקלה תחת ידם מהשיכרות, התריע על כך: "כיון שראו שיצא קלקול עון שפיכות דמים מסיבת שיכרותם ראוי היה להם למנוע עצמם מלבסומי כולי האי, ומלשתות אלא יותר מעט מכדי הרגילם, אלא משמע דאפילו הכי היו משתכרים יותר מדאי, ולהכי מייתי תלמודא ההוא עובדא, לאשמועינן דמימרת רבא כפשטה דמחייב איניש לבסומי עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. ומיהו עתה שהדורות מקולקלים, ראוי לתפוס סברת רבינו אפרים ז"ל, ושלא לשתות אלא מעט קט יותר ממה שמורגל ביום טוב, ובזה יוצא ידי חובתו כיון שכונתו לשמים כדי שלא להכשל ח"ו בשום מקרה רע, וישא ברכה מאת ה'".
הערוך השולחן ביאר את גדר החיוב עד דלא ידע וביאורו בא לומר שבוודאי אין להשתכר עד כדי איבוד הדעת בכדי לקיים מצוה: "ויש לפרש עד דלא ידע וכו' כלומר עד שלא יוכל להכריע איזו טובה היתה יותר גדולה לפנינו אם מפלת המן אם גדולת מרדכי [עט"ז] ובהגהת מיימוני בשם ראבי"ה כתב דזהו למצוה ולא לעיכובא ע"ש ואינו מובן דהא אומר לשון חיוב מחייב אינש לבסומי וכו' וי"ל שיש לפרש דה"פ מחייב אינש לבסומי כלומר דזהו חיוב על כל אחד עד דלא ידע וכו' כלומר והרשות ביד השותה לשתות עד דלא ידע וכו' דבוודאי אין כל בני אדם שוים בזה ואומר דהחיוב על כולם כל אחד לפי מדריגתו והרשות עד דלא ידע וכו' אפילו אם שותה עד דלא ידע לא נגעור בו".
וכך הוא חותם את דבריו:
"אמנם רבינו הב"י בספרו הגדול כתב בשם אורחות חיים וז"ל חייב אינש לבסומי בפוריא לא שישתכר שהשכרות איסור גמור ואין לך עבירה גדולה מזו שהוא גורם לגילוי עריות ושפיכות דמים וכמה עבירות זולתן אך שישתה יותר מלימודו מעט עכ"ל וקשה דא"כ מאי עד דלא ידע וכו' ואם מפרש כאיזו פירוש שנתבאר איך סתם רבינו הב"י דבריו בש"ע דלהדיא משמע שכרות גמורה וצ"ע [ואולי יפרשו עד ולא עד בכלל ולמעשה יש להתרחק מן השכרות ובפרט שתיית יי"ש שבשכרותו יתמלא קיא צואה ורק לשתות מעט יותר מלימודו ולישן קצת]".
נראה לי שבדורנו "דור ההתמכרויות" אין צורך להוסיף עוד התמכרות הרסנית כדוגמת השתיה החריפה, וחובה על הורים ומחנכים לקחת אחריות על ילדיהם ותלמידהם ולהורות להם לצאת ידי חובה בפורים בביסום ולא בשכרות ואיבוד עשתונות, הגם שיש מהדרים בדבר סוף מעשה...
(אדר התשע"ז)