בין אדם לחברו
(פרשת כי תבא - עד שירצה את חברו)
הרב בן ציון אלגאזי שליט"א, ראש המכון
בימים אלה של חודש אלול, כשכולנו עסוקים בהכנות לימי הדין הממשמשים ובאים ראוי שנעסוק בהלכות הנוגעות ליחסים שבין אדם לחברו, כיוון שעל עבירות אלה אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו.
הרמב"ם הרחיב על כל התנהלות האדם כלפי מידותיו ונביא כאן את תמצית ההלכות הנוגעות ליחסים שבין אדם לחברו:
ראשית, מחוייב כל אחד מישראל לאהוב כל אחד מישראל שנאמר: "ואהבת לרעך כמוך". דיני אהבת כל אחד מישראל אינם מסתיימים באמירה בעלמא או בהצהרת כוונות אלא באופן מעשי ברבים מתחומי החיים. ראשית, עיקר גדר המונח אהבת הרע ואהבה שבין איש לאשתו בא לידי ביטוי באופן אקטיבי ומעשי כלשון הרמב"ם בהלכות דעות:
"מצוה על כל אדם לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו שנאמר ואהבת לרעך כמוך, לפיכך צריך לספר בשבחו ולחוס על ממונו כאשר הוא חס על ממון עצמו ורוצה בכבוד עצמו, והמתכבד בקלון חברו אין לו חלק לעולם הבא". [רמב"ם הלכות דעות, פרק ו, הלכה ג]
ככלל הרמב"ם סובר, שכל ההלכות הנוגעות לביקור חולים וכן לניחום אבלים כולן תחת הכותרת של "ואהבת לרעך כמוך".
ומדברי ר"ע במסכת ברכות שדרש כלפי אהבת ה' שתהיה אהבה שאינה תלויה בדבר, נראה שגם כלפי חברו צריך לפתח אהבת אמת ולא אינטרסנטית כרוב העולם, דווקא במקום שהאהבה אינה מתפרצת כלפי האחר וקשה לפתחה, שכן העומד מולך אינו נעים ומנדנד ואינך חפץ בקרבתו, כאן נדרש האדם לפתח רגשי אהבה "בכל לבבך" שתהיה אהבה שאינה תלויה בדבר, שכן המפתח קשר בריא של אהבה בינו לבין רעהו יכול לפתח רגש אהבה כלפי הקב"ה כי הא בהא תליא, ואהבת הבריות מתחילה מהדברים הקטנים עד הגדולים.
המשנה באבות דורשת הוי מקדים שלום לכל ומובא במנורת המאור בעניין מי שלא עושה כן:
"הוי מקדים שלום לכל אדם וכו' " (מסכת ברכות) א"ר חלבו אמ' רב הונא, כל הרגיל ליתן שלום לחברו, ויום אחד לא נתן, עובר משום בקש שלום ורדפהו. ואם נתן ולא החזיר לו, נקרא גזלן, שנא' ואתם בערתם הכרם גזלת העני בבתיכם. ויש בהקדמת שלום עבודת המידות גדולה כמובא פרקי משה על אבות (פרק ד): "והוא אומרו הוי מקדים שלום לכל אדם, יר', כי במה שיהיה מקדים שלום לכל אדם, ירגיל עצמו להכניע גופו אל שכלו, כי הבלתי מקדים שלום רק משיב מפני הכבוד, הנה גבר עליו החומר על השכל, השופט בצדק על הקדימה בו לכל אדם, כי הקודם הוא השלם שפועל כפי המעלה כנודע. ועל כן במה שירגיל האדם עצמו להקדים שלום לכל אדם, קטון וגדול, יהיה כובש את יצרו בכל דבר, וכאשר ירגיל עצמו בזה יתגבר עליו השכל, ולא יהיה נטרד בשום צד ובשום דבר, ולא יהיה פורש ממנו עול תורה בשום צד ובשום זמן". [ מנורת המאור, פרק כ' - דרך ארץ (עמוד 426 )]
ויש בעוונותינו אנשים החשובים בעיני עצמם שאין מן הראוי להם להקדים שלום לאנשים שנראים להם פחותים בעיניהם ועל זאת צווחו קמאי ואמרו:
"ושאלת על פסוק אל תגזול דל וכו' ואמרו רז"ל הוי מקדים שלום לכל אדם וכל ישראל בכלל אדם אפי' עמי הארץ ורצה לומר היה מקדים שלום לכל אדם". [שו"ת רדב"ז, חלק ו', סימן ב' אלפים פט]
וכמה היה הדבר ראוי ושלם אם כל אחד היה מקדים שלום לחברו מאיר לו פנים ומזריח עליו את השמש כפי שנצטווה משה רבינו בצווי האחרון שלו עלי אדמות "מזרחה השמש" הזרח שמש אפילו לרוצחים בשגגה .
(אלול ה'תשע"ז)