שכרות ב'
(פרשת תרומה – בישום מיין)
הרב בן ציון אלגאזי שליט"א, ראש המכון
בהלכה דורגו המשתכרים לשלש דרגות: (1) שתוי ששתה רביעית יין או משקה המשכר אך עדיין יכול לדבר לפני המלך (2) שתה כמות מדבר המשכר ואינו יכול לעמוד לפני המלך, שואלים אותו ואינו יכול להשיב ואף לא מודע למעשיו (3) הגרוע מכולם, נקרא בהלכה "שיכור כלוט". זה הוא השתוי באופן שכלל לא מודע למעשיו ואינו מכיר כלום .
נפרט את ההשלכות ההלכתיות בדרגות השכרות:
השותה יין או כל משקה אחר כדי רביעית, הגם שהוא מפוקח ומדבר לענין, אסור לו להתפלל עד שיוסר יינו הימנו. ואם יתפלל כיצד יעשה? מובא בשולחן ערוך אורח חיים הלכות תפלה סימן צטסעיף א: "שתה יין כדי רביעית, אל יתפלל עד שיסיר יינו; ואם שתה יותר, אם הוא יכול לדבר לפני המלך, אם התפלל תפלתו תפלה, ואם אינו יכול לדבר לפני המלך, אם התפלל תפלתו תועבה וצריך לחזור ולהתפלל כשיסיר יינו מעליו; ואפילו אם עבר זמן התפלה, משלים אותה בתפלה שאחריה, כדין שוגג. הגה: ודין ק"ש כדין תפלה, אבל שאר ברכות יכול לברך אף על פי שהוא שכור, (מרדכי ריש פרק הדר הגה' מיימוניות פ"ד מהלכות תפלה)".
בפורים כמובן שיש להתפלל לפני הסעודה שבה מתבסמים ושותים לפחות רביעית יין. לגבי תפילת ערבית , לכתחילה יש להתפלל עם צאת הכוכבים. ואם לאו עד חצות ואם לאו עד עלות השחר, ואם בכל אופן השיכור נרדם ולא התפלל ערבית יש לו תשלומין, כפי שצוין לעיל, כיון שהשכור חשוב כאנוס.
שיכור כלוט דינו כשוטה לכל דבר, אין במעשה קניניו כלום. כך, קידושיו בטלים, הוא אינו מצטרף למנין ולכל דבר שבקדושה, כמובא בבן איש חי שנה ראשונה פרשת ויחי: "והשיכור אם אינו יכול לדבר בפני המלך, אינו מצטרף".
דין מיוחד יש לגבי כוהנים שתויי יין בנשיאת כפיים, כמובא בשולחן ערוך אורח חיים הלכות נשיאת כפים ונפילת אפים סימן קכח סעיף לח: "שתה רביעית יין בבת אחת, לא ישא את כפיו; שתאן בשני פעמים, או שנתן לתוכו מעט מים, מותר; ואם שתה יותר מרביעית, אף על פי שהוא מזוג ואפילו שתאו בכמה פעמים, לא ישא את כפיו עד שיסיר יינו מעליו".
ומטעם זב שחוששים לשכרות כוהנים לא נושאים כפיהם במנחה.
בעניין זה נציין בעיה גדולה שנוצרת לאלו העורכים קידוש בין שחרית למוסף בשבתות כאשר התפילה מתארכת, על כך כתב בעל הפסקי תשובות באורח חיים סימן קכח אות פ: "נהגו הכהנים שאין שותים כלל כל משקה המשכר עד אחרי עלייתם לדוכן. ויש שנהגו עוד סלסול לעצמם לא לשתות אף חלב דעפ"י הרמב"ם (בפ"א מהל' ביאת מקדש ה"ב) נכלל החלב בכלל משקה המשכר, ולכן נמנעו משתיית קפה עם חלב לפני התפילה, ואנשי מעשה בקרב הכהנים נוהגים שלא לטעום ולשתות מאומה לפני נשיאת כפיהם. אך בודאי כל אחד ינהג כפי כוחו, כי מדינא מותר לשתות ואף חלב, וכמו"כ כהן שליבו חלש ועפ"י פקודת הרופאים צריך לאכול דבר מה לפני התפילה מותר בכך, ואך ימנע ממשקים המשכרים. בשבת ויו"ט שצריך לקדש לפני טעימתו (ומצוי הרבה כהנים שעקב חולשתם צריכים לקדש בין שחרית למוסף ובפרט במקומות שמתפללים זמן רב) אזי יעדיף לשמוע קידוש מישראל ולצאת י"ח, ואם אי אפשר לו בכך יקדש על מיץ ענבים, ואם א"א לו בכך יקדש על כוסית יי"ש, ואם אי אפשר לו בכך יקדש על רביעית יין וישתה רק מלוא לוגמיו (רוב רביעית), או ישתה הכוס בשתי פעמים, או ימזוג היין במים וישתה רביעית ולא יותר".
(אדר ה'תשע"ז)