שלח לחבר
הדפס

שכרות
(פרשת משפטים - שבת שקלים - בישום מיין)
הרב בן ציון אלגאזי שליט"א, ראש המכון

השבוע יחול ר"ח אדר, המבשר על בא ימי הפורים.
אחת ממצוות החג היא להתבשם, כלשון הגמרא במסכת מגילה, דף ז', עמוד ב': "אמר רבא: מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי".
הרמב"ם בכמה מקומות מגנה את תופעת השכרות וכך כתב בהלכות יום טוב, פרק ו', הלכה כא: "חייבין בית דין להעמיד שוטרים ברגלים שיהיו מסבבין ומחפשין בגנות ובפרדסים ועל הנהרות כדי שלא יתקבצו לאכול ולשתות שם אנשים ונשים ויבואו לידי עבירה, וכן יזהירו בדבר זה לכל העם כדי שלא יתערבו אנשים ונשים בבתיהם לשמחה, ולא ימשכו ביין שמא יבואו לידי עבירה".
וכך כתב הרמב"ם בהלכות דעות, פרק ה', הלכה ג': "כשהחכם שותה יין אינו שותה אלא כדי לשרות אכילה שבמעיו, וכל המשתכר הרי זה חוטא ומגונה ומפסיד חכמתו, ואם נשתכר בפני עמי הארץ הרי זה חילל את השם, ואסור לשתות יין בצהרים ואפילו מעט אלא אם היה בכלל האכילה, שהשתיה שהיא בכלל האכילה אינה משכרת, ואין נזהרין אלא מיין שלאחר המזון".

הרמב"ם אף הרחיב את הגינוי לבעלי שררה המשתכרים, כפי שכתב בהלכות מלכים, פרק ג', הלכה ה': "המלך אסור לשתות דרך שכרות, שנאמר אל למלכים שתו יין, אלא יהיה עוסק בתורה ובצרכי ישראל ביום ובלילה, שנאמר והייתה עמו וקרא בו כל ימי חייו".

מי שטעם הטיפה המרה ערב לו וקשה לו להימנע מכך, אף שבד"כ ראוי שאדם יתרחק מלנדור נדרים כיון שבעוונם קורים דברים נוראיים, בכל אופן ע"מ לזרז את עצמו מלשתות כיון שגנאי הדבר מאד,  כתב השולחן ערוך יורה דעה הלכות נדרים, סימן רג, סעיף ז': "מי שנדר נדרים כדי לכונן דעותיו ולתקן מעשיו, הרי זה זריז ומשובח. כיצד, מי שהיה זולל ואסר עליו הבשר שנה או שנתים; או שהיה שוגה ביין ואסר היין על עצמו זמן מרובה; או אסר השכרות לעולם; וכן מי שהיה רודף שלמונים ונבהל להון ואסר על עצמו המתנות או הניית אנשי מדינה זו; וכן מי שהיה מתגאה ביופיו ונדר בנזיר וכיוצא בנדרים, כולם דרך עבודה לשם הם; ובנדרים אלו וכיוצא בהם אמרו חכמים: נדרים סייג לפרישות".
אכן שתיית יין במידה סבירה לא רק שאינה אסורה אלא אף מצוה יש בה, כגון שתיית יין לקידוש ולהבדלה. כל דבר שהוא בעל חשיבות נעשה על כוס יין, כגון ברכת האירוסין, הנישואין וברכת מילה, ואף מובא היין כנסכים בקורבנות.

אמנם ישנם ביין צדדים חיוביים, שהרי מעשה מצוה נעשה בהם, עם זאת טמונה סכנה בשתייה מופרזת.
כך, כהנים בעבודתם במקדש אסורים בשתיית יין. גם כיום כהן ששתה אסור מלעלות לדוכן ולשאת כפיו, וכך כתב שולחן ערוך אורח חיים הלכות נשיאת כפים ונפילת אפים, סימן קכח, סעיף לח: "שתה רביעית יין בבת אחת, לא ישא את כפיו; שתאן בשני פעמים, או שנתן לתוכו מעט מים, מותר; ואם שתה יותר מרביעית, אף על פי שהוא מזוג ואפילו שתאו בכמה פעמים, לא ישא את כפיו עד שיסיר יינו מעליו". 
והוסיף המשנה ברורה על השולחן ערוך: "..גם בשאר משקין כל שנשתכר בהן עד שאינו יכול לדבר לפני המלך אינו נושא כפיו".

נמשיך לעסוק בעניין זה בשבוע הבא בע"ה.

(שבט ה'תשע"ז)