"בתופים ובמחולות" - חלק ב'
(פרשת יתרו - כלי נגינה בבית הכנסת)
הרב בן ציון אלגאזי שליט"א, ראש המכון
בשבוע שעבר עסקנו בהכנסת כלי זמר לבית הכנסת וניגון בהם באירועים שונים. לאור תגובות רבות שהתקבלו במכון אבקש להבהיר שאמנם הפוסקים אסרו לנגן בבית הכנסת דרך קבע בתפילות, כמבואר במאמר השבועי, אך כאשר ישנם אירועי שמחה של מצוה (כגון: הכנסת ספר תורה, שמחת בית השואבה ובישיבות בהן מנגנים ורוקדים בהיכל בית המדרש בחנוכה, בפורים ובהקפות שניות) בזה לא מצינו פוצה פה ומפקפק. להיפך, גדולי הפוסקים שמחים עמהם ו"פוק חזי מאי עמא דבר". הדיון התפתח סביב ישיבות שבראשי חודשים במהלך תפילת הלל, או בהלל של חנוכה מכניסים כלי נגינה רק לחלק זה של התפילה – האם אפשרי הדבר (כמובן שהדיון מתייחס רק לימות החול)?
להלן כמה מתשובות גדולי הדורות:
בשו"ת משפטי עוזיאל (ח"ח סי' י"ח) הוסיף על דברי החת"ס (לעיל) וסובר, שהאיסור לנגן בכלי נגינה בבתי הכנסת, אינו רק מטעם אבלות על חורבן המקדש אלא איסור עצמי וז"ל: "וכן אמרו: "איך נשיר את שיר ה' על אדמת נכר", והכוונה מתוך דבריהם שאסור לשיר שיר ה' שהיה נאמר במקדש מפיהם של הלווים למשמרותיהם, ולפיכך הרי היא ככל עבודות המיוחדות במקדש שאסור לעשותם חוץ למקדש, ככל עבודת הקורבנות והקטורת וכיוצא בהם, ולא עוד אלא שעשייתם על ידי ישראל במקדש, או אפי' ע"י הלוויים עצמם שלא התמנו לשירה, היא אסורה בהחלט, וכדגרסינן התם (ערכין י"א ב') משורר ששיער חייב מיתה ומסתברא שהוא הדין לשוער ששורר" והסיק המשפטי עוזיאל (שם) "ומכאן אתה למד שאסור לכל אדם מישראל או אפילו הלויים לעשות עבודה זאת מחוץ למקדש, וכ"ש על אדמת נכר. וזאת היתה באמת תשובתם של ישראל והלוים בתוכם, שלא לשיר שיר ה' באדמת נכר".
וכן מרן הגאון רבי חיים פלאג'י זצ"ל שחי בתורכיה (בזמן שלא פשטה הרוח הרפורמית), אסר באיסור מוחלט להכניס לבית הכנסת בשעת התפילה כלי נגינה, מפני שלא מצינו מנהג זה לא בנביאים אחר החורבן, לא באנשי כנה"ג, לא בתנאים והאמוראים בבבלי והירושלמי, לא במדרשי חז"ל ולא ברבנן סברואי וגאונים וראשונים ואחרונים ולא בזוה"ק ובכתבי האר"י ותלמידיו, "וא"כ מי הוא זה בדור זה שיבוא לחדש דבר שלא היה לעולמים" (שו"ת לב חיים ח"ב סי' ט'), וע"כ אין לשנות המנהג, ובכה"ג אמרינן "אל תטוש תורת אימך", שזהו יסוד גדול בתורה.
מרן הראי"ה קוק זצ"ל פסק שבכל דבר "שהדבר שווה בישראל בציבורים רבים אין לשום ציבור להיפרד ולהשתנות" (שו"ת אורח משפט, מילואים סי' קמ"ט) וכל המשנה הרי הוא עובר על הלאו "לא תתגודדו", ד"להשתוות עם כללות עם קדוש בכל דרכי עבודת השי"ת הוא עיקר גדול בתורה" (שם) וע"כ סבר שאף אם מנהג זה אינו חיקוי לגויים או למינים, אעפ"כ אסור לעשותו. ואף נמנע בעצמו מלהיכנס לבתי כנסת שעשו בו שינוי מרוב קהילות ישראל.
אף שאין להתפלל עם כלי נגינה, ואין ליתן כלי נגינה באופן קבוע בבית הכנסת, מ"מ להכניס כלי נגינה לצורך שמחת מצווה, שלא בשעת תפילה, כשמחת בית השואבה והקפות שניות וכיוצ"ב מותר, וגדולי עולם התירו זאת, וכן נהגו כל הישיבות בא"י ופוק חזי מאי עמא דבר. ומרן הראי"ה קוק זצ"ל אף הקפיד בהקפות שניות שיהיה דווקא כלי נגינה בכדי לעשות היכר של עובדין דחול, להראות שאין אנו מוספים על יו"ט ולא מכניסין יו"ט שני של גלויות בא"י.
ידידי הרב יהושע ון דייק שליט"א, רבה של רמת מגשימים אשר בגולן, כתב מאמר ארוך בעניין זה ואצטט ממסקנת תשובתו ע"פ המקורות שהובאו לעיל:
וע"כ אין להכניס כלי נגינה בבית הכנסת ולשלב ניגוני תפילה עם כלי נגינה, ויש בזה משום פריצת גדר. וכך פסקו החת"ס והגר"ח פלאג'י והגרב"צ חי עוזיאל ומרן הראי"ה קוק והגר"ע יוסף זצ"ל.
רק לאחר התפילה, התיר מו"ר הגר"י אריאל שליט"א לרוצים לרקוד ולשמוח בשמחה של מצווה לרקוד, עם כלי זמר כבשמחת בית השואבה.
ויהי רצון שיבנה בית המקדש במהרה וימינו ונזכה לשמוח בשירת הלווים כימי עולם וכשנים קדמוניות אכי"ר.
(שבט ה'תשע"ז)