"בתופים ובמחולות"
(פרשת בשלח - כלי נגינה בבית הכנסת)
הרב בן ציון אלגאזי שליט"א, ראש המכון
השבת נקרא על הנס הגדול של קריעת ים סוף ומעמד שירת הים. בשירת הים היו שותפות גם הנשים שיצאו בשירה בלווי תופים ובמחולות. ניגון בכלי שיר התקיים גם בהמשך במקדש עצמו, ע"י הלוויים. לאחרונה נפוץ המנהג בבתי הכנסיות לשלב כלי זמר גם בתפילות כגון בתפילת הלל, בראשי חודשים וכדו', נשאלת השאלה אם ראוי לעשות כן בבית כנסת?
פוסק השו"ע באו"ח סי' קנ"א: "בתי כנסיות ובתי מדרשות אין נוהגים בהם קלות ראש כגון: שחוק והיתול", וביאר המשנה ברורה שם"כי הם נקראים מקדש מעט כדכתיב: "ואהי להם למקדש מעט".וגדולי הפוסקים דנו בדין הכנסת כלי זמר לבית הכנסת וחילקו בין הכנסתם בדרך ארעי לאירוע חד פעמי כגון להכנסת ס"ת או לשמחת שבע ברכות וכדו', לבין הכנסתם באופן קבוע. המנחת יצחק בחלק ה' כתב על הרצון להכניס עוגב לבית הכנסת באופן קבוע לניגון בשמחות: "... ולכן אין נכון להראות שמחה יתירה בבית הכנסת ובבית המדרש, ולכן ראו גדולי הדורות כפירצה רעה מנהג המתחדשים שהיו נותנים דרך קבע איזה כלי זמר בבית הכנסת או בבית המדרש, ואין נפק"מ איזה כלי זמר כי הכל בכלל האיסור וכן אין זה משנה מתי ינגנו בה, ואף אם ינגנו רק בשעת שמחה יש לאסור, וגם בשטח העזרת נשים" עכ"ל.
אך בלא להכניס בדרך קבע כלי זמר בביהכ"נ יש שהתירו להביא כשיש שמחה של מצווה כהכנסת ס"ת ושמחת בית השואבה, סיום מסכת וכד', וכן שמחת חתן וכלה בשבעת ימי המשתה. אבל שמחת נישואין אין להתיר לעשות בהיכל בית הכנסת ובית המדרש, זולת בבתי מדרשות הפרטיים שנעשו בתנאי מפורש שאינם אלא בית ועד לת"ח, באלו יש להתיר גם שמחת נישואין. ומצאתי עדות מעניינת על שימוש בכלי שיר בבית הכנסת של המהר"ל "אלטיינא שוהל", המובאת בספר מנהגי ישראל, וכך נכתב: "על דבר מה שאומרים פה בבית הכנסת הקדושה "אלטנייא שוהל" בקבלת שבת שני פעמים מזמור שיר ליום השבת זה אחר זה בהפסק קדיש ביניהם, נראה לי טעם פשוט על פי ההלכה. והוא, דהנה ראיתי בספר "צרור החיים" לגאון ר' אברהם עמדין ובספר דברי אלה הברית אשר בבית הכנסת הקדושה הנ"ל היו מזמרים לכה דודי בכלי שיר, ואפשר דגם מזמור שיר ליום השבת זמרו בכלי שיר, אלא לכאורה יש לשאול איך עשו כן? הלא בשו"ע או"ח סי' רסג נפסק שבאמירת 'מזמור שיר ליום השבת' נחשב כקבלת שבת ואין לעשות מלאכה לאחר מכן. א"כ איך זמרו בכלי שיר מזמור זה שבו קבלו השבת? ואשר על כן נראה שקבעו לומר מזמור זה ב' פעמים, פעם ראשונה שלא לשם קבלת שבת רק כמזמור שיר בעלמא להלהיב לבבות בני ישראל לקדושת השבת בהתעוררות ושמחה לקראת כלה מלכותא. ואחר כך אמרו מזמור שיר ליום השבת לשם קבלת שבת בלא כלי שיר. ומאז, אף על גם שבטלו כלי השיר ובטל הטעם מ"מ נשאר המנהג לומר ב' פעמים מזמור שיר הנ"ל. כך נראה לי ובעזה"י. ושמעתי שגם בבתי כנסיות אחרות דפה אמרו ב' פעמים מזמור הנ"ל. ואפשר שגם באותן בתי כנסיות היו גם כן מזמרים לכה דודי ומזמור שיר הנ"ל בכלי שיר, או אפשר דרק הנהיגו כך אחר בית הכנסת אלטנייא שוהל, שהיה מעולם בית הכנסת העיקרי ואבן השתיה ותל תלפיות שכל בתי כנסיות אליו פונים, כמו שהביא האליה רבה באו"ח סי' קלב לעניין אמירת תחנון ביום שיש מילה, שהמנהג בפראג כשיש מילה בבית הכנסת ישנה וחדשה (היינו אלטנייא) שאין אומרים גם בשאר בתי כנסיות". עד כאן הציטוט עיי"ש.
ומכאן שיש היתר להכניס כלי זמר לבית הכנסת לעורר את הלבבות בשמחה של מצווה, ואף המנהג לשלב כלי נגינה ב'הלל' בר"ח, שנהגו בו בכמה מקומות לאחרונה, יש להם על מה לסמוך.
(שבט ה'תשע"ז)