מצוות האמונה
(פרשת שמות - מצוות חובת הלבבות)
הרב בן ציון אלגאזי שליט"א, ראש המכון
בשבועות הבאים נדון במצוות שהן מצוות מן התורה, אך שייכות לגדר מצוות חובת הלבבות.
דין מצוות האמונה במציאות ה' בעולם
כתבו הפוסקים שטוב לומר לאחר התפילה מידי יום שלשה עשר עיקרים והראשון שבהם "שהקב"ה נמצא ומשגיח". הרי זה עתה סיים היהודי את התפילה ולפני מי הוא התפלל אם לא לפני הקב"ה שהוא מאמין בו שהוא מצוי? ובכל אופן חובה עליו לחזק ולבסס את האמונה דבר יום ביומו ובכל שעה ושעה.
וכך כתב ספר החינוך (מצוה כה) על הפסוק "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים":
"להאמין שיש לעולם אלוה אחד שהמציא כל הנמצא, ומכוחו וחפצו היה כל מה שהוא, ושהיה ושיהיה לעדי עד, וכי הוא הוציאנו מארץ מצרים ונתן לנו התורה, שנאמר בתחילת נתינת התורה, אנכי ה' אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים וגו' [שמות כ', ב'], ופירושו כאלו אמר, תדעו ותאמינו שיש לעולם אלוה, כי מלת אנכי תורה על המציאות"
מצוה זו היא כל כך בסיסית ומחייבת בפועל, שרק עליה כבר חייבים אנו למסור את נפשנו כחלק מג' עבירות שנאמר עליהם 'ייהרג ואל יעבור' וכתב על כך ספר החינוך:
"ועניין האמונה הוא, שיקבע בנפשו שהאמת כן. ושאי אפשר חילוף זה בשום פנים. ואם יושאל עליו ישיב לכל שואל שזה יאמין לבו, ולא יודה בחילוף זה אפילו יאמרו להרגו, שכל זה מחזיק וקובע האמנת הלב כשמוציא הדבר מן הכוח אל הפועל, רצוני לומר כשמקיים בדברי פיו מה שלבו גומר. ואם יזכה לעלות במעלות החכמה, ולבבו יבין ובעיניו יראה במופת נחתך שהאמונה הזאת שהאמין אמת וברור אי אפשר להיות דבר בלתי זה, אז יקיים מצות עשה זו מצוה מן המובחר.
דיני מצוה זו, כגון מה שמחויב עלינו להאמין עליו שכל היכולת וכל הגדולה, הגבורה, התפארת, כל ההוד, כל הברכה וכל הקיום בו, ושאין בנו כוח ושכל להשיג ולהגיד גדלו וטובו, כי לרוב מעלתו והודו לא יושג רק לעצמו, ולשלול ממנו בכל כוחנו כל חסרון וכל מה שהוא הפך כל שלמות וכל מעלה, והעניינים היוצאים מזה כגון לדעת שהוא נמצא, שלם, בלתי גוף ולא כח בגוף, כי הגופים ישיגום החסרונות, והוא ברוך הוא לא ישיגהו מין ממיני החיסרון כמו שאמרנו.
ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, בזכרים ונקבות. ועובר עליה אין לו חלק וזכות עם ישראל כמו שאמרנו. וזאת מן המצוות שאין להם זמן ידוע, שכל ימי האדם חייב להיות במחשבה זו."
והוסיף הרמב"ם בהלכות יסודי התורה (פרק א', הלכה א'):
"יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון, והוא ממציא כל נמצא, וכל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמתת המצאו.
וידיעת דבר זה מצות עשה שנאמר אנכי ה' אלהיך, וכל המעלה על דעתו שיש שם אלוה אחר חוץ מזה, עובר בלא תעשה שנאמר לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, וכופר בעיקר שזהו העיקר הגדול שהכל תלוי בו."
והגר"מ פיינשטיין בשו"ת אגרות משה יורה דעה (חלק ד', סימן לא') כתב :
"גם עתה במדינתנו הוא החיוב על כל רב ומורה ומלמד לראות גם לנטוע בליבות התלמידים אמונה בהשי"ת ותורתו הקדושה, ולחנכם במידות טובות ודרך ארץ. כי אין לסמוך על מה שיתחנכו בבית ובסביבה כלל, אף כשהם באים מהורים ישרים, שרבה העזובה לגבי בנים לעניין למודם והנהגתם"