מצוות פריה ורביה
(פרשת ויחי - "ולערב אל תנח ידיך")
הרב בן ציון אלגאזי שליט"א, ראש המכון
מצוות פריה ורביה נמנית כמצווה הראשונה במנין המצוות שבתורה וזאת עקב חשיבותה הרבה, כמבואר בגמרא במסכת יבמות (דף סג עמוד ב):
"תניא, רבי אליעזר אומר: כל מי שאין עוסק בפריה ורביה- כאילו שופך דמים, שנאמר: שופך דם האדם באדם דמו ישפך, וכתיב בתריה: ואתם פרו ורבו. רבי יעקב אומר: כאילו ממעט הדמות, שנאמר: כי בצלם אלוקים עשה את האדם, וכתיב בתריה: ואתם פרו וגו'. בן עזאי אומר: כאילו שופך דמים וממעט הדמות, שנאמר: ואתם פרו ורבו. אמרו לו לבן עזאי: יש נאה דורש ונאה מקיים, נאה מקיים ואין נאה דורש, ואתה נאה דורש ואין נאה מקיים! אמר להן בן עזאי: ומה אעשה, שנפשי חשקה בתורה, אפשר לעולם שיתקיים על ידי אחרים. תניא אידך, רבי אליעזר אומר: כל מי שאין עוסק בפריה ורביה - כאילו שופך דמים, שנאמר: שופך דם האדם, וסמיך ליה: ואתם פרו וגו'. רבי אלעזר בן עזריה אומר: כאילו ממעט הדמות. ת"ר: ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל מלמד, שאין השכינה שורה על פחות משני אלפים ושני רבבות מישראל, הרי שהיו ישראל שני אלפים ושני רבבות חסר אחד, וזה לא עסק בפריה ורביה, לא נמצא זה גורם לשכינה שתסתלק מישראל?".
הגמרא אף עוסקת בשאלה מתי יצא ידי חובת מצוות פרייה ורביה. בתלמוד בבלי מסכת יבמות (דף סא עמוד ב) נאמר:
"מתני': " לא יבטל אדם מפריה ורביה - אלא א"כ יש לו בנים. בית שמאי אומרים: שני זכרים, ובית הלל אומרים: זכר ונקבה, שנאמר: זכר ונקבה בראם."
המחבר פסק כבית הלל (שולחן ערוך, אבן העזר, הלכות פריה ורביה, סימן א סעיף ה): " כיון שיש לאדם זכר ונקבה, קיים מצות פריה ורביה, והוא שלא יהיה הבן סריס או הנקבה איילונית. ואף שקיים אדם את מצוות פריה ורביה בהבאת בן ובת לעולם הוסיפו והרחיבו חז"ל את המצווה בגדר "לערב אל תנח את ידיך" כלשונם בגמרא מסכת יבמות (דף סב עמוד ב): "דתניא, רבי יהושע אומר: נשא אדם אשה בילדותו - ישא אשה בזקנותו, היו לו בנים בילדותו - יהיו לו בנים בזקנותו, שנא': בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך".
והרמב"ם הגדיר את התוספת במצווה זו בהלכות אישות (פרק טו הלכה טז): "אף על פי שקיים אדם מצות פריה ורביה הרי הוא מצווה מדברי סופרים שלא יבטל מלפרות ולרבות כל זמן שיש בו כח, שכל המוסיף נפש אחת בישראל כאילו בנה עולם, וכן מצות חכמים היא שלא ישב אדם בלא אשה שלא יבא לידי הרהור, ולא תשב אשה בלא איש שלא תחשד".
נחלקו הפוסקים בגדר מצוות "לערב", עד כמה היא מחייבת כאשר מתפתחים מצבים בעייתים של הריון נוסף היכול לגרום סיכון וכדו'. רבים מהפוסקים הורו שיש לשקול זאת הלכתית ולהיוועץ כאשר ישנם מצבי סיכון, דוגמא לכך מובא בפסקי הרב פיינשטיין בשו"ת אגרות משה אבן העזר (חלק א סימן קב): "והנה בעצם מצות עונה אם האשה מוחלת בלב שלם פטור וכ"ש כשהאשה היא מי שאינה רוצה בתשמיש שלא שייך המצוה דעונה כלל. אבל אף בלא מצוה האשה משועבדת להבעל אם הבעל רוצה ולכן אם שניהם רוצים למנוע מתשמיש רשאים. אבל כ"ז הוא כשקיים הבעל מצות פו"ר דהוא כשיש לו בן ובת דאם לא קיים עדין הוא מחוייב לבעול בכל עונה עד שיקיים פו"ר כמפורש ברמב"ם רפט"ו מאישות וכן בש"ע אה"ע סי' ע"ו. וממילא נפשט שאלתך הראשונה דקודם שקיים פו"ר אינו רשאי לדלג הימים שיכולה להתעבר ולבעול רק בימים שלפי דעת הרופאים בזמננו לא תוכל להתעבר שהרי יש עליו חיוב הבעילה בשביל פו"ר. אבל אם כבר קיים פו"ר והחיוב הוא רק מצד מצות עונה רשאים לעשות כן אם קשה לפניה העיבור או צער הגידול דבלא זה הא איכא מצוה דשבת מדרבנן מקרא דולערב אל תנח" .
(טבת ה'תשע"ז)