הכנסת אורחים ברכב
(פרשת וירא - חסד בהכנסת אורחים)
הרב בן ציון אלגאזי שליט"א, ראש המכון
עולם החסד והכנסת האורחים שאנו למדים עליו מאברהם אבינו, מתבטא בימינו לא רק באירוח בבתינו פנימה אלא גם במקום בו האדם המודרני מבלה שעות רבות ביממה, ברכבו.
הפעם נדון מהו הדין בבקשת טרמפ ומה דין הנהג הנוהג ברכב, האם ישנה חובה עליו לאסוף את הטרמפיסטים אל תוך מכוניתו. הסיכון בעצם לקיחת טרמפ על כל השלכותיו נובע משאלה עקרונית האם מותר לאדם להכניס עצמו למצב סכנה. ואף שהפוסקים פסקו שספק סכנה הולכים בו לחומרא (כמבואר בגמ' בחולין דף ט', ולכן אין הולכים בספק סכנה אחר חזקת היתר, ואף לא מועיל דין רוב) בכל אופן בדבר המצוי והשכיח שדרך האנשים לקחת סיכון סביר שאין בו דין איסור מדין "ונשמרתם" או "חמירתא סכנתא", וכפי שצוין בשו"ת בנין ציין ס' קל"ז שהקשה היאך מותר לו לאדם לילך במדבר, והלא הוא נכנס למקום סכנה, שהרי נפסק בגמ' בברכות נ"ד ע"ב שהולכי מדבריות חייבים להודות ולברך הגומל לפי שהיו במקום סכנה. ותירץ "דהליכה במדבריות אין זה חפצא של מקום סכנה שכל האיסור להיכנס למקום סכנה הוא רק אם הסכנה כבר ברורה, שהיא קיימת באופן ודאי". ומכאן אף הוכיח בשו"ת "נודע ביהודה" שמותר לאדם לנסוע לצורך פרנסתו ממקום למקום אף שהדרכים בחזקת סכנה, כי זה דרכו של עולם ואין סכנה ודאית בעצם הנסיעה, אלא שפעמים מצוי שם סכנה. וכי אלפי אנשים לא נוהגים ברכב מידי יום ולוקחים סיכון של תאונת דרכים וכדו'? לכן אין בעיה על פי ההלכה לנסוע בטרמפים, אלא שצריך משנה זהירות טרם העליה לבדוק ולברר, כפי שנצרכת זהירות יתרה בנהיגה, וכן בשימוש בחשמל ובדברים נוספים בעלי פוטנציאל של סכנה, מדין "ונשמרתם מאד לנפשותיכם".
מאידך, יש לברר, האם ישנה חובה על הנהגים לאסוף כל המבקשים לעלות לרכבם. כאן יש לחלק בין מקומות מסוכנים ושעות מסוימות לבין שאר הדרכים והכבישים, בכבישים רגילים דין איסוף טרמפים כדין עשיית חסד של הכנסת אורחים ומצווה להכניס אורחים לרשותך, והיא בכלל מצוות "ואהבת לרעך כמוך". וכבר כתב בספר חסידים (מצווה תתמ"ג) שאף אורח שאינו אוכל ושותה, מכל מקום מקיימים בו מצוות הכנסת אורחים, וחסד גדול יש בזה. ומצווה זו היא בכלל מצוות גמ"ח שאין לה שיעור. ואם ישנו טורח לאדם לקחת מפאת קוצר הזמן, או שצריך לנהל שיחה אישית בטלפון וכדו', אינו מחויב לקחת את המבקש.
אך אם רואה אדם המחכה לטרמפ במקומות מועדים לפורענות או במקומות חשוכים וכדו', מצווה ואף חובה לאספו אל תוך מכוניתך, מדין "לא תעמוד על דם רעך", ואולי יש בזה אף מצווה של פריקה וטעינה, כלשון ספר החינוך (מצוה פ) "משורשי המצווה ללמד נפשנו במידת החמלה ... ואין צריך לומר שחובה עלינו לחמול על האיש המצטער בגופו".
חשוב לציין את התנהגות הטרמפיסטים שעולים לרכב, שעליהם להתנהג בדרך ארץ עם המטיב עמהם. אין זה ראוי לשוחח בטלפון בקולי קולות או להטריד את הנהג בחקירות ודרישות. בתום הנסיעה יש להודות כדבעי ובאופן מכובד, כראוי למי שגומל חסד.
חשוב שהנוסע לא יסכן את הנהג בעצירה במקום שאינו בטוח, ואף הנהג מדין מלווה יראה שהוריד את הנוסע במקום בטוח, כפי שמארח צריך לדאוג ללוות את האורח ולהשרות ביטחון על מי שהתארח במחיצתו, כמבואר בדברי חז"ל על מצוות בעגלה ערופה.
(חשון ה'תשע"ז)