בין אדם לחברו – חלק ב'
(פרשת וילך - כבוד בני הבית)
הרב בן ציון אלגאזי שליט"א, ראש המכון
מצוות שבין אדם לחברו, מתחילות מביתו פנימה. הציווי והברכה לחיות באהבה ואחווה שלום ורעות נאמר לבני הזוג פעמים רבות בשבעת ימי שבע הברכות. הגמרא בגיטין מזהירה את האדם שלא יטיל אימה יתרה בתוך ביתו וכל המטיל אימה יתרה בתוך ביתו, סופו שמגיע בביתו לגילוי עריות ושפיכות דמים וחילול שבת. וכבר אמר ר' זירא בגמ' במגילה דף כח ע"ב: "מימי לא הקפדתי בתוך ביתי".
אחד מהדברים החמורים שקורים הוא שפעמים ההורים מתווכחים על עניינים שונים ומתוך כך מגיעים לפגיעה הדדית זה בזה, הן בתיאורים שאינם נאותים והן בציון חולשות במידות, בהתנהגות במצב זה עוברים על הלבנת פנים, שיש פוסקים הקובעים שיש בזה אביזרייהו של שפיכות דמים ואף הונאת דברים שהיא חמורה מהונאת ממון וכך אומרת הגמ' מסכת בבא מציעא (דף נט,ע"א): "אמר רב חננא בריה דרב אידי: מאי דכתיב ולא תונו איש את עמיתו - עם שאתך בתורה ובמצוות אל תוניהו. אמר רב: לעולם יהא אדם זהיר באונאת אשתו, שמתוך שדמעתה מצויה אונאתה קרובה. אמר רבי אלעזר: מיום שנחרב בית המקדש ננעלו שערי תפילה, שנאמר גם כי אזעק ואשוע שתם תפילתי. ואף על פי ששערי תפילה ננעלו שערי דמעות לא ננעלו, שנאמר שמעה תפלתי ה' ושועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש". וכן יהיה אדם זהיר בכבוד אשתו שהיא מקור הברכה בבית כמבואר בגמרא מסכת בבא מציעא (דף נט,ע"א): "אמר ר' חלבו: לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו, שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו, שנאמר ולאברם הטיב בעבורה. והיינו דאמר להו רבא לבני מחוזא: אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו" (כבדו את נשותיכם כדי שתתעשרו).
וביחסי הכבוד ההדדי פוסק הרמב"ם בהלכות אישות (פרק טו, הלכה יט): "וכן צוו חכמים שיהיה אדם מכבד את אשתו יתר מגופו ואוהבה כגופו, ואם יש לו ממון מרבה בטובתה כפי הממון, ולא יטיל עליה אימה יתירה ויהיה דיבורו עמה נ בנחת ולא יהיה עצב ולא רוגז". ובהלכה כ': "וכן צוו חכמים על האשה שתהיה מכבדת את בעלה ביותר מדאי ויהיה לו עליה מורא ותעשה כל מעשיה על פיו ויהיה בעיניה כמו שר או מלך מהלכת בתאוות לבו ומרחקת כל שישנא, וזה הוא דרך בנות ישראל ובני ישראל הקדושים הטהורים בזיווגן, ובדרכים אלו יהיה ישובן נאה ומשובח".
יש העושים חסד עם כל הסובבים אותם ושוכחים את בני ביתם וזה מעשה שאינו ראוי על פי דין שכן אנשי ביתו של אדם קודמים לכל שהם בבחינת מבשרך אל תתעלם וכן נחשבים כעניי עירך שקודמים לכל כמבואר בשו"ע הלכות צדקה (סימן רנא, סעיף ג): "הנותן לבניו ובנותיו הגדולים, שאינו חייב במזונותיהם, כדי ללמד את הבנים תורה ולהנהיג הבנות בדרך ישרה, וכן הנותן מתנות לאביו והם צריכים להם, הרי זה בכלל צדקה. ולא עוד אלא שצריך להקדימו לאחרים. ואפילו אינו בנו ולא אביו, אלא קרובו, צריך להקדימו לכל אדם. ואחיו מאביו, קודם לאחיו מאמו. ועניי ביתו קודמין לעניי עירו, ועניי עירו קודמין לעניי עיר אחרת".
ולכן, אברכים או אנשים דחוקים בממונם המעוניינים לתת מעשר כספים לאחרים ובתוך ביתם בני הבית חסרים, הן האישה והן הילדים, יעשו שיקול דעת ויתייעצו עם מורה הוראה כיצד לנהוג למעשה שכן הלכה רווחת היום, שמעשר כספים אינו מעיקר הדין אלא הנהגה טובה.