שלח לחבר
הדפס

 

מאי חנוכה?
(פרשת מקץ – שבת חנוכה)
הרב בן ציון אלגאזי שליט"א, ראש המכון

בהלכות חנוכה רבו הפרטים שאינם מעצם המצווה ותוקנו לנו ע"י חכמים. פרטים אלו אינם מסתכמים רק בהדלקת הנרות לפי רמת ההידור הקיימת, כל אחד לפום דרגה דיליה, אלא שנוספו שמות ופעולות נוספות הנותנות נופך ייחודי לחג. במאמר זה ננסה לעמוד על מהותם.

'על הניסים' והחשמונאים
אומרים אנו ב"על הניסים": "בימי מתתיהו כהן גדול חשמונאי ובניו...."- מה פשרו של השם "חשמונאי"? רבי יוסף קארו בבית יוסף מביא על כך שני פרושים, וזו לשונו: "כתוב באורח חיים (הל' חנוכה, אות ב) יוחנן הוא חשמונאי, כמו שאומר בספר יוסיפון. ויש אומרים: חשמונאי על דרך 'יאתיו חשמנים' (תהילים סח, לב) והוא דרך גדולה". ואכן, מפרשי התהילים על אתר (האבן עזרא, הרד"ק והמצודות) פירשו שחשמונאים הוא תואר של גדולה ולא שם פרטי או שם משפחה. היו שרצו להביא ראיה לפירוש זה מלשון בעל הפיוט "מעוז צור", בכתבו: "יונים נקבצו עלי אזי בימי חשמנים", וכוונתו לכאורה ל'חשמנים' שבתהילים, אך אחרים דחו ראיה זו, שהרי כבר ידועים דברי התוספות שהפייטנים לא דייקו לפעמים בדברי הלכה, וכל שכן שלא דקדקו על משמעות השם, וממילא אפשר לומר, שכל כוונתו של הפייטן כאן הייתה רק לסיים במילה שתתחרז עם 'וטמאו כל השמנים' הבא אחריו... . 
הסבר נוסף שהחשמונאים נקראו בשם זה הינו משום שבאו מהעיר 'חשנון' שבנחל יהודה המוזכרת בספר יהושע – כך פירש בסידור "עבודת ישראל". אחרים שיערו כי מוצאם היה מן העיר 'חשמונה', המוזכרת בפרשת מסעי ואכן, דורשי רשומות מצאו כי 'חשמונה' הוא המסע הכ"ה מבין המסעות.

משחק בסביבון
מצינו שנהגו לשחק בסביבון בחנוכה (וברעשן בפורים), מה המקור למנהג זה?
כתוב בספר המנהגים שבחנוכה לא הייתה התעוררות מלמטה אלא רק מלמעלה כיון שלא עשו תשובה כהוגן, רק השי"ת התעוררו רחמיו על כלל ישראל וריחם עליהם ולכן משחקים בסביבון ואוחזים אותו מלמעלה, אך בפורים כלל ישראל גזרו תענית וקרעו בגדיהם בצום ובשק יודע לרבים הייתה התעוררות מלמטה ע"כ אוחזים את הרעשן מלמטה. ובהקשר זה, מעניין לראות את ההבדלים בנוסח "על הניסים", בחנוכה אנו אומרים: "רבת את ריבם דנת את דינם נקמת את ....". אך בברכה שלאחר המגילה בפורים אנו אומרים: "הרב את ריבנו הדן את דיננו..." וזאת כיוון שבפורים היה הנס ע"י תפילת ישראל וע"י התעניות והייתה התעוררות דלתתא, לכך שייך לומר "הרב את ריבנו". אבל לגבי חנוכה לא מצינו שום התעוררות דלתתא כלל, רק הקב"ה בעצמו נתן בלב הגיבורים שנלחמו ביוונים ונצחם, לפיכך נאמר "ורבת את ריבם", שהקב"ה עשה מעצמו הריב עם השונא.

אכילת סופגניות
הסופגנייה היא מאכל העשוי בצק מטוגן בשמן עמוק, והיא המאכל המסורתי והסמלי של חג החנוכה. המילה סופגנייה הומצאה, כנראה, על ידי דוד ילין בשנת 1869 כאשר הוסיף את סיומת ההקטנה "יה" אל המילה "סופגן". סופגן נזכרת במשנה במסכת כלים: "משיסיק את (התנור) כדי לאופות בישן סיפגנים" ובמסכת חלה: "והסיפגנין והדיבשנים והאיסקריטים", שמפרש רבי עובדיה מברטנורא: "הסופגנים – לחם שבלילתו רכה ועשוי כספוג. שורש השם ספ"ג מותאם למהותה של הסופגנייה הסופגת לתוכה את רובו של שמן הטיגון. מקור המילה "סופגן" במילה היוונית ספוגוס ומשמעותה "ספוג". על פי חז"ל ההסבר לאכילת מאכלים מטוגנים בשמן, כמו סופגניות ולביבות בחנוכה הוא כזכר לנס פך השמן שבו שרתה ברכה במעט השמן שהיה בפך והספיק להדלקת מנורת המקדש למשך שמונה ימים. גם בפירוש המיוחס לרבי מיימון הדיין, אביו של הרמב"ם נכתב ביחס למנהג אכילת "סופגנין" בחנוכה: "אין להקל בשום מנהג ואפילו מנהג קל. ויתחייב כל נכון לו עשות משתה ושמחה ומאכל, לפרסם הנס שעשה השם יתברך עמנו באותם ימים ופשט המנהג לעשות סופגנין, בערבי אלספינג והם הציפיחיות בדבש: האיסקריטין הוא מנהג הקדמונים משום שהם קלויים בשמן, זכר לברכתו".    

חג אורים שמח!


(טבת ה'תשע"ז)