צפירות קודם השבת
(פרשת תולדות – כניסת השבת)
הרב בן ציון אלגאזי שליט"א, ראש המכון
לאחרונה עסקו בצופרי השבת הנשמעים בערים בעלות אופי דתי. ישנם יישובים שבהם קודם השבת משמעים שירים ונעימות סמוך לכניסת השבת ויש בזה זירוז לציבור המתמהמה בהכנות לשבת וסיוע למניעת חילול שבת. מה המקור לנוהג זה?
רמב"ם הלכות שבת פרק ה הלכה יח: כל מדינות ועיירות של ישראל תוקעין בהן שש תקיעות בערב שבת, ובמקום גבוה היו תוקעין כדי להשמיע כל אנשי המדינה וכל אנשי המגרש שלה.
הלכה יט: תקיעה ראשונה נמנעו העומדים בשדות מלחרוש ומלעדור ומלעשות מלאכה שבשדה, ואין הקרובין רשאין ליכנס לעיר עד שיבואו רחוקים ויכנסו כולם בבת אחת, ועדיין החנויות פתוחות והתריסין מונחין, התחיל לתקוע שניה נסתלקו התריסין וננעלו החנויות, ועדיין החמין והקדרות מונחין על גבי כירה, התחיל לתקוע תקיעה שלישית סלק המסלק והטמין המטמין והדליקו את הנרות ושוהה כדי לצלות דג קטן או כדי להדביק פת בתנור ותוקע ומריע ותוקע ר ושובת.
הלכה כ: תקיעה ראשונה תוקע אותה במנחה, והשלישית קרוב לשקיעת החמה, וכן תוקעין במוצאי שבת אחר צאת הכוכבים להתיר העם למעשיהן.
וכך כתב השו"ע (סעיף א) על התקיעות: כשהיו ישראל בישובן היו תוקעין בערב שבת שש תקיעות כדי להבדיל את העם מן המלאכה. תקיעה ראשונה היתה בתחילת זמן מנחה גדולה (חצי שעה אחר חצות היום) ובה סיימו כל בעלי המלאכות שמחוץ לישוב לעשות מלאכתן. תקיעה שניה בתחילת זמן מנחה קטנה (תשע שעות ומחצה) ובה כל בעלי המלאכות גמרו לעשות מלאכתן. תקיעה שלישית סמוך לשקיעת החמה שבה הטמינו החמין והקדירות או הניחום על גבי כירה גרופה וקטומה ומיד הדליקו נרות שבת, והלכו לבית הכנסת. ולאחר זמן מועט כשעדיין קודם שקיעת החמה תקעו והריעו ותקעו, ומיד הקהל שבבית הכנסת אומרים מזמור שיר ליום השבת. כן היה סדר המנהג בזמניהם.
ובזמננו, אף שאין נהוג בתקיעות אלו, הביאו הטור והשו"ע את דברי חז"ל, להורות וללמד לכל קהילות הקודש שאם ירצו והיכולת בידם – ינהגו כבזמן חז"ל, וכל שכן שיש בזה משום הוראה לכל יחיד ויחיד להשתדל לנהוג באופן הנ"ל.
אלא שכאמור בדברי הרמ"א והמג"א והמשנ"ב, נוהגין להבדיל בעלי האומנויות והפועלים ממלאכות בזמן מנחה קטנה, והסוחרים לסגור חנויותיהן לכל המאוחר שעה קודם השקיעה, והדלקת נרות כרבע שעה קודם השקיעה. ועיין עוד פרטי דינים לעיל סימן רנ"א: ומנהג קדמון לנהוג בשני הכרזות, אחד להכין את העם לחימום התבשילין ולהטמנתם לכבוד שבת, והשני להדליק הנר, וכן נוהגים בזמננו בהרבה מקומות. וככל שמקדים לקבל שבת זכות הוא לנשמת האדם בזה ובבא.
ולשון הרמב"ם (פרק ל' הלכה ב'): ויושב בכובד ראש מייחל להקבלת פני השבת כמו שהוא יוצא לקראת המלך, והוא סגולה לפרנסה טובה בכל השבוע, וכל המוסיף מחול על הקודש מוסיפין לו חיים.
וראוי לעשות כן בעיקר בימות החורף שהשבת נכנסת מוקדם, הזמן קצר והמלאכה מרובה.
וכבר כתב במשנ"ב (סק"ב) שכל העוסקים לזרז את העם לפרוש ממלאכה ולקבל שבת מבעוד יום כדין וכהלכה, ומסייעים בכך בממונם, והמחזקים שמירת השבת, והמזכים הרבים בהעמדת שיעורים בהלכות שבת, וכן בשאר ענייני זיכוי הרבים, זוכים לבנים גדולי ישראל.
(כסלו ה'תשע"ז)