להודות ולהלל
(פרשת וישב - ערב חנוכה)
הרב בן ציון אלגאזי שליט"א, ראש המכון
ימי החנוכה ימי הודאה הם. יש לעיין בעצם חובת ההודאה - שאנו חייבים להודות על ניסים שעשה עמנו הקב"ה. לכאורה, חג החנוכה וחג הפורים הינם חגים שנצטווינו בהם ע"י חכמים, זכר לניסים שנעשו באותם הזמנים. וכך אנו אומרים בנוסח על הניסים: "והדליקו נרות בחצרות קודשך וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו בהלל ובהודאה". משמע, שחכמים הם הקובעים לרגל הנס, אך אצל כמה מן הפוסקים משמע שחובת ההודאה על הנס היא מן התורה, כמובא בשו"ת חתם סופר (חלק א סימן רח): "ומ"ש דפורים וחנוכה וכל ימי מגילת תענית לעשות זכר לנס ממות לחיים הוא דאורייתא ממש... מכל מקום היינו לעשות שום זכר לנס, אבל איכות וכמות הזכרון ההוא הוא מדרבנן, כגון קריאת מגלה ומשלוח מנות והדלקת נרות בחנוכה הכל מדרבנן, אבל לעשות שום זכר קצת ולכל הפחות לאסרו בהספד ותענית הוא דאורייתא".
וכבר הקדימו את החת"ס בספר מעשה ניסים המיוחס לרבי אברהם בן הרמב"ם, שכתב בשם רבינו דניאל הבבלי שנצטוינו במצות עשה להלל ולשבח את ה' יתברך בכל זמן שיתראה לנו נצחונו וגבורתו שנאמר "שירו לה' כי גאה גאה".
אך יש שהקשו: אם אמנם חובת ההודאה בחנוכה היא מן התורה, מדוע הגמרא בשבת העוסקת בחנוכה מקשה על נוסח ברכה הדלקה - "אשר קידשנו" - "והיכן צוונו"? משמע, שאין צווי מן התורה!? אך ניתן לתרץ, שמן התורה ניתן לקיימו באופן אחר, אך כיון שחכמים התקינו הדלקת נרות דווקא לזכר הנס, על כך שאלו "והיכן ציוונו".
הבית יוסף (סימן תרפב) כותב: "כל שמונת ימי חנוכה מזכיר של חנוכה פירוש על הניסים בתפילה ובברכת המזון ואומרו בתפלה בברכת מודים ובברכת המזון בברכת הארץ". המקור לכך בפרק "במה מדליקין", והטעם שאומרים על הניסים דווקא בהודאה, כי בין בתפילה ובין בברכת המזון צריך לאמרו בברכת הודאה משום שכל ענין החנוכה עיקרה הודאה.
ובכנסת הגדולה בהגהותיו על הגהות טור מצא, שב-"על הנסים" יש קכ"ד תיבות כמנין "יוחנן", ויש אומרים קכ"ה כמנין כהנים עם חתימה כשם שעשית להם נס.
ובשולחן ערוך (שם, סעיף א) נפסק: "כל שמונת ימי חנוכה אומר על הניסים בבה"מ בברכת הארץ, ובתפלה בברכת מודים. ואם לא אמר, אין מחזירין אותו; ומיהו אם נזכר באותה ברכה כל זמן שלא הזכיר את השם, אפילו נזכר בין אתה להשם, חוזר". גם בברכת המזון יש חובה לומר על הניסים שוב בברכה ההודאה ואם שכח אינו חוזר אך הרמ"א מביא בשם הראשונים שבכל אופן ניתן לתקן אם יאמרה בהרחמן כששכח על הניסים בברכות המזון כשמגיע להרחמן יאמר: הרחמן יעשה לנו נסים ונפלאות כשם שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה בימי מתתיהו".
בפסקי תשובות (שם) מובא: "אם חל יום א' דחנוכה או פורים ביום א' וסעודה שלישית דשבת, נמשך לתוך הלילה אי לומר על הניסים בברהמ"ז אף אם אכלו כזית פת במוצ"ש ואף לאלו הנוהגים כהט"ז לענין ר"ח שחל במוצ"ש לומר גם רצה וגם יעלה ויבוא. לא אמר 'על הניסים' ונזכר לאחר שאמר 'ברוך אתה ה'' לא יסיים למדני חוקיך אלא מסיים כרגיל ויאמרנו ב'הרחמן', וכן הדין בתפלה ויאמרנה ב'אלקי נצור'".
גם במוסף של שבת ושל ר"ח צריך להזכיר של חנוכה, אף על פי שאין מוסף בחנוכה.
עד כמה "על הניסים" ניתקן על ההודאה? ניתן ללמוד מדברי המשנה ברורה (שם, ב), שביאר מדוע לא מזכירים על הניסים בברכת מעין שלוש: "בברכה מעין שלש בחנוכה ופורים אין מזכירים של חנוכה ופורים. והטעם, כתב בלבוש (סי' ר"ח) משום שעל הניסים ראוי להזכירו בהודאה, דהיינו בתפלה במודים ובברהמ"ז בנודה לך ובברכה מעין ג' שאין בה הודאה שאפשר לסמוך עליה מעין המאורע לפיכך אין מזכירין אותו, ובלחם חמודות כתב הטעם שהם ימים טובים שלא הוזכרו בתורה, ועוד טעמים נאמרו בזה, ומכל מקום מי שהזכיר מעין המאורע בחנוכה ופורים אין זה הפסק ואין צריך לחזור ולברך שוב".
(כסלו ה'תשע"ז)