'בהיותם כואבים'
(פרשת וישלח – הלכות מילה)
הרב בן ציון אלגאזי שליט"א, ראש המכון
בפרשת השבוע מתואר כיצד נימולו כל אנשי שכם, אף שלא נצטוו במילה אלא בהוראת שמעון ולוי. מצוות המילה, שהיא חותם של אות ברית קודש על גופי עם ישראל, מהווה אחת מהמצוות הבסיסיות עליהם הקפידו לאורך כל ההיסטוריה של עם ישראל. מתוך כך, בתקופות של גזרות שמד נגד קיום תורה ומצוות, גזרו דווקא על ברית המילה, ולכן חז"ל אסרו לאדם למשוך עורלתו ולטשטש את זהותו היהודית והעושה כן אין לו חלק לעולם הבא.
גם בימי היוונים - בתקופת החנוכה נגזרה גזירת ברית המילה, ע"י אנטיוכוס אפיפנס, ביודעו כי הדבר יהווה פגיעה קשה ביהודים. אף על פי כן מסרו ישראל את נפשם על המילה, ולא נכנעו לגזרות השמד, כפי שלמדו מאבותיהם בימים עברו.
המילה נחשבת לניתוח העתיק ביותר. רבים מעמי הארצות נוהגים במילה עד עצם היום הזה. מצוות המילה נמשכת כל חייו של האדם שיש לו אות קודש בבשרו ואינה מסתיימת בגמר העשייה בפועל, אלא יש עוד ג' גדרים במצוות מילה. יש לציין שעצם המילה היא שיהיה הערל מהול ושלא יישאר ערל.
אנשי שכם היו כואבים ביום השלישי, אך אין ספק, שהמילה כואבת גם ביילוד הרך ודבר זה ברור ע"י התנהגותו של הרך הנימול בעת המילה. מבחינה רפואית, עד גיל שלושה שבועות זהו הזמן הטוב ביותר מבחינת התגובה לכאב, שכן, בגיל זה התגובה לכאב אחר המילה מצטמצם לדקות אחדות. לעומת זאת, במילה בגיל שלושה חודשים, הכאב נמשך לאורך יממה וכן הלאה עד שלמבוגרים הכאב נמשך בין שבעה לעשרה ימים.
לאחרונה ישנם מוהלים או רופאים המבצעים את ברית המילה בהרדמת התינוק, אך הלכתית, אין הדבר נכון, כיוון שמצוות המילה צריכה להיות בצער. גם אברהם אבינו קיים את המצווה בצער כמובא במדרש רבה. יש פוסקים שציינו כי המוהל הוא השליח של הנימול וכשהנימול אינו ער הוא אינו יכול לעשות כלום.
בדין מילת גוי (שכן מימי קדם מלו הכנענים שבטים באפריקה, ילדים אוסטרליים ושבטים אינדיאנים וכן באיסלם מהווה המילה מצווה כאחת החובות העיקריות למרות שאין היא מוזכרת בקוראן - המוסלמים מלים את הילדים בין גיל שבע לשלוש עשרה ועושים מילה בלבד, ללא פריעה ומציצת הדם).
נשאלת השאלה, האם יהודי יכול למול גוי? יש פוסקים הסוברים שאסור ליהודי למול גוי שלא לשם גירות, מן הטעם שלא לחתום אות ברית קודש בגוי וכן, משום שמבטל את הסימן לאברהם אבינו שלא מניח לנימול להיכנס לגיהנום. אפילו ביום חול אא"כ הדבר הוא לשם ריפוי או מניעת מחלות וכן, משום איבה. יש פוסקים הסוברים שמותר למול גויים ללא תנאי וכל שיבוא אליו למול, מותר למולו.
נהגו שאין אומרים בזימון של סעודת ברית מילה "שהשמחה במעונו" משום "צערא דינוקא"(צער התינוק). כיוון שהתינוק מצטער מחמת המילה, אין השמחה שלמה. כל ישראל קיבלו על עצמם את מצוות ברית המילה בשמחה על אף הצער שיש במצווה זאת. כיוון שקיבלוה בשמחה, כלל ישראל מקיימים אותה באופן נצחי ומתברכים מקיומה.
(כסלו ה'תשע"ז)